מ"ג ויקרא ב ה


<< · מ"ג ויקרא · ב · ה · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואם מנחה על המחבת קרבנך סלת בלולה בשמן מצה תהיה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן מַצָּה תִהְיֶה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִם־מִנְחָ֥ה עַל־הַֽמַּחֲבַ֖ת קׇרְבָּנֶ֑ךָ סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן מַצָּ֥ה תִהְיֶֽה׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וְאִם מִנְחָתָא עַל מַסְרֵיתָא קוּרְבָּנָךְ סוּלְתָּא דְּפִילָא בִמְשַׁח פַּטִּיר תְּהֵי׃
ירושלמי (יונתן):
וְאִין מִנְחָתָא עַל מַסְרִיתָא קוּרְבָּנָךְ סְמִידָא פְּתִיכָא בִּמְשַׁח פַּטִיר תְהֵי:
ירושלמי (קטעים):
וַעֲרִיכֵי פַּטִּיר:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ואם מנחה על המחבת" - שאמר הרי עלי מנחת מחבת (מנחות סג) וכלי הוא שהיה במקדש שאופין בו מנחה על האור בשמן והכלי אינו עמוק אלא צף ומעשה המנחה שבתוכו קשין שמתוך שהיא צפה האור שורף את השמן (שם עד) וכולן טעונות ג' מתנות שמן יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן

"סלת בלולה בשמן" - מלמד שבוללן בעודן סלת (ת"כ) 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וְאִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת – שֶׁאָמַר: "הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַחֲבַת". וּכְלִי הוּא שֶׁהָיָה בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁאוֹפִין בּוֹ מִנְחָה [זוֹ] עַל הָאוּר בַּשֶּׁמֶן, וְהַכְּלִי אֵינוֹ עָמֹק אֶלָּא צָף, וּמַעֲשֵׂי הַמִּנְחָה שֶׁבְּתוֹכוֹ קָשִׁין (ספרא נדבה, פרק יב,ז; מנחות ס"ג ע"א); שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהִיא צָפָה, הָאוּר שֹוֹרֵף אֶת הַשֶּׁמֶן. וְכֻלָּן טְעוּנוֹת שָׁלֹשׁ מַתְּנוֹת שֶׁמֶן: יְצִיקָה, וּבְלִילָה, וּמַתַּן שֶׁמֶן בַּכְּלִי קֹדֶם לַעֲשִֹיָּתָן (ספרא שם,א-ב; מנחות ע"ד ע"ב).
סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן – מְלַמֵּד שֶׁבּוֹלְלָן בְּעוֹדָן סֹלֶת (ספרא שם; מנחות שם).

מדרש ספרא

לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] "ואם מנחה על המחבת"-- מלמד שהיא טעונה כלי.


"קרבנך" (ויקרא ב, ה) "קרבנך" (ויקרא ב, ז) לגזירה שוה:    מה "קרבנך" האמור כאן טעון יציקה ובלולה, אף "קרבנך" האמור למטה-- טעון יציקה ובלולה.  מה "קרבנך" האמור למטה טעונה מתן שמן בכלי קודם לעשייתה, אף "קרבנך" האמור כאן-- טעונה מתן שמן בכלי קודם לעשייתה.


[ב][1] "סלת בלולה" (ויקרא ב, ה)-- מלמד שהיא בלולה סולת (ס"א שהוא בוללה סולת).   רבי אומר חלות בוללן, שנאמר (ויקרא ב, ד) "חלות...בלולות".

  • אמרו לו, והלא לחמי תודה נאמר בהן "חלות" ואי אפשר לבוללן כשהם חלות אלא סולת! כיצד עושה? נותן מתן שמן בכלי קודם לעשייתן ונותן שמן עליה ובוללה ולשה ואופה ופותתה ונותן עליה שמן וקומץ.
  • רבי אומר חלות בוללן שנאמר "חלות...בלולות בשמן". כיצד עושה? נותן שמן בכלי קודם לעשייתן ולשה ואופה ופותתה ונותן עליה שמן ובוללה וחוזר ונותן עליה שמן וקומץ.


"מצה" -- יכול מצוה? תלמוד לומר "תהיה"-- הכתוב קבעה חובה.

  1. ^ במשנה זו רבו הגירסאות והשינויים. עיין דברי מאיר איש-שלום בספרו על ספרא. ואני כתבתי כפי גירסת המלבי"ם - ויקיעורך

<< · מ"ג ויקרא · ב · ה · >>