מפרשי רש"י על בראשית מט ה
רש"י
(בראשית מט ה): "שמעון ולוי אחים"- בעצה אחת על שכם ועל יוסף.
(בראשית לז יט): "ויאמרו איש אל אחיו... ועתה לכו ונהרגהו" - מי הם?
- אם תאמר ראובן או יהודה - הרי לא הסכימו בהריגתו;
- אם תאמר בני השפחות - הרי לא היתה שנאתן שלימה, שנאמר (בראשית לז ב): "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה...";
- יששכר וזבולן - לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם;
- על כרחך שמעון ולוי הם, שקראם אביהם "אחים".
"כלי חמס" - אומנות זו, של רציחה, חמס הוא בידיהם, מברכת עשו היא, זו אומנות שלו היא, ואתם חמסתם אותה הימנו.
"מכרתיהם" - לשון כלי זיין, הסייף בלשון יוני מכי"ר.
דבר אחר: "מכרתיהם" - בארץ מגורתם נהגו עצמן בכלי חמס, כמו (יחזקאל טו ג): "מכורותיך ומולדתיך"; וזה תרגום של אונקלוס "בארע תותבותהון".
רש"י מנוקד ומעוצב
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים – בְּעֵצָה אַחַת עַל שְׁכֶם וְעַל יוֹסֵף: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו... וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ" (לז,יט-כ). מִי הֵם? אִם תֹּאמַר: רְאוּבֵן אוֹ יְהוּדָה, הֲרֵי לֹא הִסְכִּימוּ בַּהֲרִיגָתוֹ. אִם תֹּאמַר: בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת, הֲרֵי לֹא הָיְתָה שִׂנְאָתָן שְׁלֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה" (שם,ב). יִשָּׂשכָר וּזְבוּלוּן לֹא הָיוּ מְדַבְּרִים בִּפְנֵי אֲחֵיהֶם הַגְּדוֹלִים מֵהֶם. עַל כָּרְחֲךָ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי; הֵם שֶׁקְּרָאָם אֲבִיהֶם "אַחִים".
כְּלֵי חָמָס – אֻמָּנוּת זוֹ שֶׁל רְצִיחָה – חָמָס הוּא בְּיֶדְכֶם; מִבִּרְכַּת עֵשָׂו הִיא זוֹ, אֻמָּנוּת שֶׁלּוֹ הִיא וְאַתֶּם חֲמַסְתֶּם אוֹתָהּ הֵימֶנוּ (מדרש תנחומא ויחי ט; ב"ר צט,ו).
מְכֵרֹתֵיהֶם – לְשׁוֹן כְּלֵי זַיִן, הַסַּיִף בִּלְשׁוֹן יְוָנִי מכי"ר (תנחומא שם). דָּבָר אַחֵר: מְכֵרֹתֵיהֶם – בְּאֶרֶץ מְגוּרָתָם נָהֲגוּ עַצְמָן בִּכְלֵי חָמָס, כְּמוֹ: "מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ" (יחזקאל טז,ג); וְזֶה תַּרְגּוּם שֶׁל אוֹנְקְלוֹס [="בַּאֲרַע תּוֹתָבוּתְהוֹן עֲבַדוּ גְּבוּרָא", בְּאֶרֶץ מוֹשָׁבָם עָשׂוּ גְּבוּרָה].
מפרשי רש"י
[ד] לא היו מדברים בפני אחיהם. אבל שמעון ולוי היו מדברים לפני ראובן, לפי שאין סברא שלעולם ישתוק הקטן אם לא ידבר הגדול, אלא ממתין לו קצת - עד שהיה יכול לדבר, ואם לא - אז הוא ידבר. ואין להקשות מנא לן שלא היה יששכר וזבולן, והיו מדברים בפני אחיהם הגדולים, שהמתינו לגדולים, וכשלא דברו הגדולים אז דברו הם, דלא מצינו בפירוש שהיה כך, ולמה נאמר שהיו שותקין כיון שלא מצאנו, אבל שהיו שותקין לראובן - זה יש לומר בודאי, כיון שראובן לא היה מסכים במכירתו (לעיל לז, כב). ומה שלא נתן הטעם אל בני השפחות שלא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים, דאפשר לומר כיון שהיו מזלזלים בבני השפחות לקרותן עבדים (רש"י לעיל לז, ב) - גם הם לא היו נוהגים בהם כבוד, והיו מדברים בפניהם, כי "מכבדי אכבד", ולכן טעם ברור קאמר: