מפרשי רש"י על בראשית מב כד


<< | מפרשי רש"י על בראשיתפרק מ"ב • פסוק כ"ד |
א • ב • ז • ח • י • יב • יד • טו • יז • יט • כ • כג • כד • כז • כח • לו • לח • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית מ"ב, כ"ד:

וַיִּסֹּ֥ב מֵֽעֲלֵיהֶ֖ם וַיֵּ֑בְךְּ וַיָּ֤שׇׁב אֲלֵהֶם֙ וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם וַיִּקַּ֤ח מֵֽאִתָּם֙ אֶת־שִׁמְע֔וֹן וַיֶּאֱסֹ֥ר אֹת֖וֹ לְעֵינֵיהֶֽם׃


רש"י

"ויסב מעליהם" - נתרחק מעליהם שלא יראוהו בוכה

"ויבך" - לפי ששמע שהיו מתחרטין

"את שמעון" - (ב"ר) הוא השליכו לבור הוא שאמר ללוי הנה בעל החלומות הלזה בא ד"א נתכוין יוסף להפרידו מלוי שמא יתיעצו שניהם להרוג אותו

"ויאסור אותו לעיניהם" - לא אסרו אלא לעיניהם וכיון שיצאו הוציאו והאכילו והשקהו (ב"ר)


רש"י מנוקד ומעוצב

וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם – נִתְרַחֵק מֵעֲלֵיהֶם, שֶׁלֹּא יִרְאוּהוּ בּוֹכֶה.
וַיֵּבְךְּ – לְפִי שֶׁשָּׁמַע שֶׁהָיוּ מִתְחָרְטִין.
אֶת שִׁמְעוֹן – הוּא הִשְׁלִיכוֹ לַבּוֹר, הוּא שֶׁאָמַר לְלֵוִי: "הִנֵּה בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא" (בראשית לז,יט; תנחומא ישן יז). דָּבָר אַחֵר: נִתְכַּוֵּן יוֹסֵף לְהַפְרִידוֹ מִלֵּוִי, שֶׁמָּא יִתְיַעֲצוּ שְׁנֵיהֶם לַהֲרֹג אוֹתוֹ (מדרש תנחומא ויגש ד).
וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם – לֹא אֲסָרוֹ אֶלָּא לְעֵינֵיהֶם; וְכֵיוָן שֶׁיָּצְאוּ – הוֹצִיאוֹ, וְהֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ (ב"ר צא,ח).

מפרשי רש"י

[כא] לפי ששמע שהיו מתחרטין. לא שהיה בוכה מפני צרתם שהיו מצטערים מאד, דאם כן למה עתה ולא כשהיה מאסר אותם בבית האסורים (פסוק יז), אלא מפני שהיו מתחרטים והיה מרחם עליהם:

[כב] ד"א כו'. דאם לא כן למה עשה זה, שהרי אחר שיהיה מתוודע לאחיו (להלן מה, א) יאמרו עדיין יש בלבו על המכירה, שהרי זכר לשמעון שהשליכו לבור:

[כג] לא אסרו אלא בפניהם. דאם לא כן "לעיניהם" למה לי (כ"ה ברא"ם):

בד"ה ויבך כו' מפני ששמע נ"ב ולי נראה לפרש דאי לא שמע שמתחרטין אין כאן בכיה אלא רוגז וכעם היה לו להלביש עליהן ולזכור מה שעשו וההיפוך של הבכיה שבאה מרכות הלב וק"ל מהרש"ל:

בד"ה לעיניהן כו' יחידי משמעון כו' נ"ב ונראה לי ליישב מה שאמרו חז"ל בתענית אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו על בני יעקב שאמרו מה זאת עשה אלהים לנו אף שכבר הצדיקו עליהם הדין באמרם אבל אשמים אנחנו אלא שהיו מרננין על מה שהוסיף ה' עליהם הוה אחר הוה ללקות בכפלים והיה להם להשיג מאחר ששמעון ולוי יותר חטאו במכירתם והם היו העיקר משום הכי באו להם סיבות זרות יותר מלאחרים שהאחד נתפס והשני מצא את הכסף ודוק ולפי פיר' האבן עזר' שפי' האחד הוא ראובן א"כ היה מתקונן על מדותיו של מקום ואמר מה זאת עשה אלהים לנו הלא אני אמרתי אל תחטאו בילד ואלי בא הסיבה יותר מכולם והיינו אולת אדם תסלף דרכו שהיה לו להזכיר מעשה בלהה וק"ל מהרש"ל: