מפרשי רש"י על בראשית לז יד


<< | מפרשי רש"י על בראשיתפרק ל"ז • פסוק י"ד | >>
א • ב • ג • ד • ח • י • יב • יג • יד • טו • יז • יח • כב • כג • כד • כח • לג • לד • לה • לו • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית ל"ז, י"ד:

וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ לֶךְ־נָ֨א רְאֵ֜ה אֶת־שְׁל֤וֹם אַחֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁל֣וֹם הַצֹּ֔אן וַהֲשִׁבֵ֖נִי דָּבָ֑ר וַיִּשְׁלָחֵ֙הוּ֙ מֵעֵ֣מֶק חֶבְר֔וֹן וַיָּבֹ֖א שְׁכֶֽמָה׃


רש"י

"מעמק חברון" - והלא חברון בהר שנאמר (במדבר יג) ויעלו בנגב ויבא עד חברון אלא (ב"ר) מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים (לעיל טו) כי גר יהיה זרעך

"ויבא שכמה" - (סוטה יא) מקום מוכן לפורעניות שם קלקלו השבטים שם ענו את דינה שם נחלקה מלכות בית דוד שנאמר (מ"א יב) וילך רחבעם שכמה


רש"י מנוקד ומעוצב

מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן – וַהֲלֹא חֶבְרוֹן בָּהָר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יג,כב): "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן"? אֶלָּא מֵעֵצָה עֲמוּקָה שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הַקָּבוּר בְּחֶבְרוֹן, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְאַבְרָהָם בֵּין הַבְּתָרִים (לעיל טו,יג): "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ" (בראשית רבה פד,יג; סוטה י"א ע"א).
וַיָּבֹא שְׁכֶמָה – מָקוֹם מוּכָן לְפוּרְעָנוּת: שָׁם קִלְקְלוּ הַשְּׁבָטִים, שָׁם עִנּוּ אֶת דִּינָה, שָׁם נֶחְלְקָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (דה"ב י,א): "וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶמָה" (סנהדרין ק"ב ע"א).

מפרשי רש"י

[כו] ויעלו בנגב ויבאו עד חברון. והקשה הרא"ם דשמא מפני שארץ ישראל גבוה מכל הארצות כדפירש רש"י אצל "מהרו ועלו אל אבי" (להלן מה, ט), ואפשר כי דעת רש"י מאחר דכתיב (במדבר י"ג, כ"ב) "ויבא עד חברון" משמע דהכל עלייה עד חברון, דאם לא כן הוי למכתב 'ויבא לחברון', ואם חברון יושב בעמק כדכתיב "מעמק חברון" לא היה הכל עלייה, ומדכתיב "ויעלו בנגב ויבאו עד חברון" משמע דהכל עלייה עד חברון, כי לשון "עד" משמש על עלייה ממקום שהלך למקום שבא, ולפיכך משמע שהיה הכל עלייה עד חברון. אבל באמת לא היה צריך להביא ראיה זאת, רק כי חברון מקום טרשים דלכך הוקצה לקבורה, כדפירש רש"י בפרשת שלח לך (במדבר י"ג, כ"ב), ומזה יש ללמוד כי חברון יושב בהר. ועוד דכתיב (יהושע י"ד, י"ב) "ועתה תנה לי את ההר", וכתיב אחריו (ר' שם שם יג) "ויתן לכלב את חברון": [כז] מקום מוכן לפורענות. דאם לא כן למה כתב "ויבא שכמה" ולא כתיב 'ויבא שמה', דהא לפני זה כתיב (פסוק יג) "הלא אחיך רועים בשכם וגו'" (כ"ה ברא"ם):

בד"ה ויבא שכמה כו' לדעת זה נ"ב ובימי חורפי תרצתי מדכתיב וימצאהו ולא כתיב ויפגשהו ש"מ שביקש אותו האיש וימצאהו וק"ל מהרש"ל: