מפרשי רש"י על בראשית יב כ
רש"י
"ויצו עליו" - על אודותיו לשלחו ולשמרו
"וישלחו" - כתרגומו ואלויאו
רש"י מנוקד ומעוצב
וַיְצַו עָלָיו – עַל אוֹדוֹתָיו, לְשַׁלְּחוֹ וּלְשָׁמְרוֹ.
וַיְשַׁלְּחוּ – כְּתַרְגּוּמוֹ: "וְאַלְוִיאוּ".
מפרשי רש"י
[לד] על אודותיו. דאם לא כן "עליו" למה לי, אלא 'על אודותיו': [לה] לשלחו לשמרו. פירוש ומהו הם 'אודותיו', היינו 'לשלחו ולשמרו'. ולא סגי בחדא מינייהו, ד'אודותיו' יותר מאחד משמע, ולפיכך צריך לומר לשמרו גם כן. ומפני שהוקשה לו והלא לשלחו מן העיר אין זה 'אודותיו' שהוא צריך לו, דלא מקרי 'אודותיו' אלא כשהוא לטובתו, והביא ראיה מן התרגום, שהרי תרגום (לשלחו) ["וישלחו"] 'ואלויאו', שהוא לצרכו. ומפני שהוקשה לו מנא ליה לתרגום להוציא לשון של "וישלחו" מפשוטו, שהוא לשון גירושין, הביא ראיה מלשון הכתוב (להלן יג, ב) "כבד מאד" - טעון משאות, וכיון שהטעינו אותו בכסף וזהב פרעה ועבדיו - לא יתכן לומר שגרשו אותו, שכל כך היו מכבדין אותו לטעון אותו בכסף וזהב. אבל מפשוטו של מקרא דכתיב "ואברהם כבד מאד" אין להביא ראיה, שמא היה זה העושר של אברהם קודם שבאו המכות על פרעה (פסוק טז), ואחר כך גרשו אותו, אבל כיון שפירש "כבד - טעון", יש להביא ראיה, דאין לומר טעון אלא בשעת הילוך, שאחרים טוענין אותו ללכת, כמו שטוענין על העגלה - שאחרים טוענין אותה:
בד"ה לשלחו ולשמרו נ"ב ונ"ל דאי לשלחו לבד א"כ היה לו לכתוב ויצו לשלחו ולא עליו כמו שכתוב אחריו וישלחו אלא ע"כ הוא ציווי זריזות מבחוץ שאינו נופל עליו עשייה כלל אלא רוב הזריזות כלומר באותו השילוח תשמריהו העיב בכל תכלית השמירה ורוב הזריזות וזה עליו על אודותיו דהיינו השלוח ודוק מהרש"ל: