מפרשי רש"י על במדבר כז יג
רש"י
"כאשר נאסף אהרן אחיך" - מכאן שנתאוה משה למיתתו של אהרן ד"א אין אתה טוב ממנו (דברים לב) על אשר לא קדשתם הא אם קדשתם אותי עדיין לא הגיע זמנכם להפטר בכ"מ שכ' מיתתם כתב סרחונם לפי שנגזרה גזרה על דור המדבר למות במדבר בעון שלא האמינו לכך בקש משה שיכתב סרחונו שלא יאמרו אף הוא מן הממרים היה (יומא פ) משל לשתי נשים שלוקות בב"ד אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית וכו' אף כאן בכ"מ שהזכיר מיתתן הזכיר סרחונם להודיע שלא היתה בהם אלא זו בלבד
רש"י מנוקד ומעוצב
כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ – מִכָּאן שֶׁנִּתְאַוָּה מֹשֶׁה לְמִיתָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן (ספרי קלו). דָּבָר אַחֵר: אֵין אַתָּה טוֹב מִמֶּנּוּ (תנחומא פינחס ט). "עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם" (דברים לב,נא): הָא אִם קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי, עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַנְכֶם לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם. בְּכָל מָקוֹם שֶׁכָּתַב מִיתָתָם כָּתַב סֻרְחוֹנָם, לְפִי שֶׁנִּגְזְרָה גְזֵרָה עַל דּוֹר הַמִּדְבָּר לָמוּת בַּמִּדְבָּר בַּעֲוֹן שֶׁלֹא הֶאֱמִינוּ; לְכָךְ בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה שֶׁיִּכָּתֵב סֻרְחָנוֹ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: אַף הוּא מִן הַמַּמְרִים הָיָה. מָשָׁל לִשְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁלּוֹקוֹת בְּבֵית דִּין, אַחַת קִלְקְלָה וְאַחַת אָכְלָה פַּגֵּי שְׁבִיעִית וְכוּלֵּיהּ[1] (יומא פ"ו ע"ב). אַף כָּאן, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִזְכִּיר מִיתָתָן הִזְכִּיר סֻרְחוֹנָן, לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא הָיְתָה בָהֶם אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד (ספרי קלז).
מפרשי רש"י
[יג] הא אם קדשתם אותי כו'. הביא זה הפסוק כאן, אף על גב שהוא בפרשת האזינו (דברים ל"ב, נ"א), דרצה לפרש מה שכתב חטא משה "כאשר מריתם פי" (פסוק יד), לא בשביל גנאי שלו, דאין דרך הכתוב לספר בגנאי של צדיק, אבל הוא לכבוד ושבח שלו, לומר שלא היה בהם חטא אחר זולת זה שהיה ראוי למות עליו (ר' שבת נה ע"ב). ובפסוק שבכאן אין מוכח זה, דיש לפרש אותו "כאשר מריתם פי ה'" היה זה גורם שעל ידי זה אתם מתים, שבזה נתמלאה הסאה, ואין כאן ראיה שלא היה בהם חטא רק זאת בלבד. לכך מביא הכתוב שאמר (דברים ל"ב, נ"א) "על אשר לא קדשתם וגו'", ובפסוק זה מוכח בפירוש דלא מת אלא על עבירה זאת, שהרי "על אשר לא קדשתם" משמע דוקא על חטא זה, 'הא אם קדשתם לא הגיע זמן שלכם וכו. ואם כן גם כן כאן פירושו "כאשר מריתם", כלומר בשביל חטא זה הגיע לכם המיתה, ולא בשביל דבר אחר:
ויש לומר גם כן, כי הביא פסוק של פרשת האזינו, לומר דגם כן בפרשת האזינו נזכר המיתה, דכתיב (שם) "על אשר לא קדשתם אותי", ויותר יש ראיה ממה שהזכיר ג' פעמים תמיד סרחונם, ממה שהזכיר ב' פעמים בלבד, לכך מביא קרא של פרשת האזינו לכאן, לצרפו עם המקרא שבכאן. ופירוש הכתוב כך 'הא אם קדשתם אותי וגו, דעיקר קרא אתא לשבח משה ואהרן, דלא היה בהם אלא זאת, ואם היו מקדשים - לא הגיע הזמן ליפטר:
ואם תאמר, דכאן משמע דאם היו מקדשים לא הגיע זמנם ליפטר, ובפרשת וילך משמע בהדיא, דאמר "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" (דברים ל"א, ב'), מה [תלמוד לומר] "היום", 'היום מלאו ימי ושנותי' (ראש השנה דף יא.), ואם כן הגיע זמנם ליפטר. ויש לומר, דמלאו ימיו ושנותיו מה שראוי להיות חיות לפי טבעו, אבל לא מלאו ימיו ושנותו מה שראוי להיות לפי צדקותיו אם לא עשה החטא, ועכשיו שחטא - העמידו על חיי טבעו, לא על ידי זכותו. ופירוש זה נכון:
- ^ אָמְרָה לָהֶן אוֹתָהּ שֶׁאָכְלָה פַּגֵּי שְׁבִיעִית: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, הוֹדִיעוּ עַל מָה הִיא לוֹקָה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: עַל מָה שֶׁזּוֹ לוֹקָה זוֹ לוֹקָה. הֵבִיאוּ פַּגֵּי שְׁבִיעִית וְתָלוּ בְּצַוָּארָהּ, וְהָיוּ מַכְרִיזִין לְפָנֶיהָ וְאוֹמְרִין: עַל עִסְקֵי שְׁבִיעִית הִיא לוֹקָה.