מפרשי רש"י על במדבר כז יח
רש"י
"קח לך" - קחנו בדברים אשריך שזכית להנהיג בניו של מקום את שבדוק לך את זה אתה מכיר
"אשר רוח בו" - כאשר שאלת שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד
"וסמכת את ידך עליו" - תן לו מתורגמן שידרוש בחייך שלא יאמרו עליו לא היה לו להרים ראש בימי משה
רש"י מנוקד ומעוצב
קַח לְךָ – קָחֶנּוּ בִּדְבָרִים: אַשְׁרֶיךָ שֶׁזָּכִיתָ לְהַנְהִיג בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם (ספרי צב).
לְךָ – אֶת שֶׁבָּדוּק לְךָ, אֶת זֶה שֶׁאַתָּה מַכִּיר (ספרי קמ).
אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ – כַּאֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ, שֶׁיּוּכַל לַהֲלֹךְ כְּנֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד (שם).
וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו – תֵּן לוֹ מְתֻרְגְּמָן שֶׁיִּדְרֹשׁ בְּחַיֶּיךָ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ עָלָיו: לֹא הָיָה לוֹ לְהָרִים רֹאשׁ בִּימֵי מֹשֶׁה (שם).
מפרשי רש"י
[טז] את שבדוק לך. דאם לא כן, הרי לא לקח אותו לו. ומה שאמרה רבקה "וקח לי משם שני גדיי עזים" (בראשית כ"ז, ט'), ולא לקח אותם לה, היינו מפני שהיה בעצת רבקה, שייך "וקח לי", אבל כאן לא שייך כלל "קח לך". וכן הא דכתיב (ירמיהו ה', ה') "אלכה לי אל הגדולים", "הגשם חלף הלך לו" (שיה"ש ב, יא), מפני שעיקר המעשה הוא בו, שייך "הגשם חלף לו", וכן "אלכה לי", אבל כאן לא היה למשה כלל צורך במעשה, אדרבה, היה רוצה שתהיה הגדולה לבניו (רש"י פסוק יז):
[יז] תן לו מתורגמן וכו'. פירוש, כי הסמיכה בכל מקום הוא רשות, שנותן לו לנהוג כבוד, וזהו הסמיכה לדון ולהורות. ומפני שהוקשה לו, שאי אפשר לומר שנתן לו רשות בלבד, דזה פשיטא, בודאי יתן לו רשות, אלא פירושו שיתן לו מתורגמן שידרוש בחייו, כדי שלא יהיו אומרים שלא היה יכול להרים ראש בימי משה: