מפרשי רש"י על במדבר כז ג
רש"י
"והוא לא היה וגו'" - (שם קיח ספרי) לפי שהיו באות לומר בחטאו מת נזקקו לומר לא בחטא מתלוננים ולא בעדת קרח שהצו על הקב"ה אלא בחטאו לבדו מת ולא החטיא את אחרים עמו (שבת צו) רע"א מקושש עצים היה ור"ש אומר מן המעפילים היה
רש"י מנוקד ומעוצב
וְהוּא לֹא הָיָה וְגוֹמֵר – לְפִי שֶׁהָיוּ בָּאוֹת לוֹמַר בְּחֶטְאוֹ מֵת, נִזְקְקוּ לוֹמַר: לֹא בְּחֵטְא מִתְלוֹנְנִים וְלֹא בַּעֲדַת קֹרַח, שֶׁהִצּוּ עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא בְּחֶטְאוֹ לְבַדּוֹ מֵת וְלֹא הֶחֱטִיא אֶת אֲחֵרִים עִמּוֹ (ספרי שם). רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים הָיָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִן הַמַּעְפִּילִים הָיָה (שבת צ"ו ע"ב-צ"ז ע"א).
מפרשי רש"י
[ב] לפי שהיו באות וכו'. פירוש, מה שהוצרכו לומר "והוא לא היה בעדת קרח", ולא הוי להו לומר רק 'אבינו מת בחטאו', אלא משום דצריכין לומר "בחטאו מת" ולא החטיא אחרים עמו, וזה היו צריכין לומר, שאילו היה מחטיא אחרים עמו לא היה להם חלק בארץ, כי לא היה למתלוננים חלק בארץ, וכן לעדת קרח (בבא בתרא דף קיח:). ואם היו אומרים "בחטאו" לבד, לא היה משמע כלל בחטא עצמו, רק היה משמע חטא מה שעשה, יהיה שהחטיא אחרים עמו או לא החטיא אחרים עמו, לפיכך אמרו "והוא לא היה בעדת קרח וגו' כי בחטאו מת", דהשתא משמע שפיר בחטא עצמו, ולא בחטא אלו. ולא קשה, דאם כן לכתוב "והוא לא היה בעדת קרח", ולא לכתוב "כי בחטאו מת". דהוה אמינא בעדת קרח לא היה, אבל בחטא אחרים היה, שהחטיא אחרים עמו, ולפיכך הוצרכו לומר "כי בחטאו מת". והשתא פירושו "כי בחטאו מת" - שלא החטיא אחרים עמו:
[ג] מקושש עצים היה. בפרק הזורק (שבת דף צו.). רבי עקיבא יליף בגזירה שוה, כתיב הכא "אבינו מת במדבר", וכתיב התם (לעיל טו, לב) "ויהיו בני ישראל במדבר". ומאן דאמר מן המעפילים היה, יראה דגמר דלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש (רש"י בראשית י, כה), ואין לומר שהיה המקושש, דאם כן הוי ליה למכתב בפירוש שם צלפחד בפרשת המקושש (לעיל טו, לב-לו), אבל במעפילים שהיו הרבה, לא יתכן לכתוב שם צלפחד בפירוש. אבל רבי עקיבא יליף גזירה שוה, והוי כאילו כתיב בפירוש: