מפרשי רש"י על במדבר כד ח
רש"י
"אל מוציאו ממצרים" - מי גורם להם הגדולה הזאת אל המוציאם ממצרים בתוקף ורום שלו יאכל את הגוים שהם צריו
"ועצמותיהם" - של צרים
"יגרם" - מנחם פתר בו ל' שבירה וכן לא גרמו לבקר וכן ואת חרסיה תגרמי ואני אומר ל' עצם הוא שמגרר הבשר בשניו מסביב והמוח שבפנים ומעמיד העצם של ערמימותו
"וחציו ימחץ" - אונקלוס תרגם חציו של צרים חלוקה שלהם כמו בעלי חצים מרי פלגותא (ל' חלוקה וחציה) וכן ימחץ לשון ומחצה וחלפה רקתו שיחצו את ארצם ויש לפתור לשון חצים ממש חציו של הקב"ה ימחץ בדמם של צרים יטבול ויצטבע בדמם כמו למען תמחץ רגלך בדם ואינו זז מלשון מכה כמו מחצתי שהצבוע בדם נראה כאילו מחוץ ונגוע
רש"י מנוקד ומעוצב
אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם – מִי גוֹרֵם לָהֶם הַגְּדֻלָּה הַזֹּאת? אֵל הַמּוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם בְּתֹקֶף וְרוּם שֶׁלּוֹ; יֹאכַל אֶת הַגּוֹיִּם שֶׁהֵם צָרָיו.
וְעַצְמֹתֵיהֶם – שֶׁל צָרִים.
יְגָרֵם – מְנַחֵם פָּתַר בּוֹ לְשׁוֹן שְׁבִירָה, וְכֵן: "לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר" (צפניה ג,יג), וְכֵן: "וְאֶת חֲרָשֶׁיהָ תְּגָרֵמִי" (יחזקאל כג,לד). וַאֲנִי אוֹמֵר: לְשׁוֹן עֶצֶם הוּא, שֶׁמְּגָרֵר הַבָּשָׂר בְּשִׁנָּיו מִסָּבִיב וְהַמֹּחַ שֶׁבִּפְנִים, וּמַעֲמִיד הָעֶצֶם עַל עַרְמִימוּתוֹ.
וְחִצָּיו יִמְחָץ – אוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם ["וְאַרְעָתְהוֹן יַחְסְנוּן", וְאַרְצוֹתֵיהֶם יִירָשׁוּ]: 'חִצָּיו שֶׁל צָרִים', חֲלֻקָּה שֶׁלָּהֶם, כְּמוֹ: "בַּעֲלֵי חִצִּים" (בראשית מט,כג), "מָרֵי פַלְגוּתָא". וְכֵן יִמְחָץ – לְשׁוֹן "וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ" (שופטים ה,כו), שֶׁיֶחֱצוּ אֶת אַרְצָם. וְיֵשׁ לִפְתֹּר לְשׁוֹן חִצִּים מַמָּשׁ: חִצָּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמְחַץ בְּדָמָם שֶׁל צָרִים, יִטְבֹּל וְיִצְטַבַּע בְּדָמָם, כְּמוֹ: "לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם" (תהלים סח,כד). וְאֵינוֹ זָז מִלְּשׁוֹן מַכָּה, כְּמוֹ "מָחַצְתִּי" (דברים לב,לט), שֶׁהַצָּבוּעַ בְּדָם נִרְאֶה כְּאִלּוּ מָחוּץ וְנָגוּעַ.
מפרשי רש"י
[ז] בתוקף רום שלו יאכל הגוים שהם צריו. פירוש, שהכתוב מחובר "כתועפות ראם לו יאכל גוים צריו". שאין לפרש מילתא באפי נפשיה "כתועפות ראם", שכוחו של הקדוש ברוך הוא כתועפות ראם לו, זה הדבר אמר למעלה (כג, כב) "כתועפות ראם לו" (רש"י שם), ואם כן למה חזר וכתב פה "כתועפות ראם לו". אלא לומר לך שהקדוש ברוך הוא בתקפו ובגבורתו הגדולה, שהוא תועפות ראם, "יאכל גוים צריו":
[ח] אונקלוס תרגם כו'. רש"י דחק התרגום לפרש "וחציו ימחץ" על חלוקת ארצם. ולפי דעתי כי אונקלוס פירש כך הכתוב; "יאכל גוים צריו", כמו שתרגם 'יכלון בני ישראל נכסי עממיא'. "ועצמותיהם יגרם", כי העצם עיקר שעומד עליו האדם, והוא רמז על המלכים. ולכך תרגם 'ובביזת מלכיהון יתפנקון'. ולשון "יגרם" פירושו שבירה, כמו שפירש רש"י ז"ל. "וחציו ימחץ" רוצה לומר חץ של ישראל ימחץ הצרים. ומפני שהחץ הוא נכנס תוך האדם בכח יותר, נאמר זה לתוספת, שכל כך תהיה גבורה שלהם, עד שירשו את ארצם. ותמיד הגבורה הגדולה נאמר בלשון קשת וחץ, לפי שצריך לזה גבורה יתירה. ולכך מפרש אותו אונקלוס על שירשו את ארצם, שהוא דבר אחרון; שיהרגו אותם, וירשו את ארצם:
ועוד, דכתיב "יאכל גוים צריו", דהיינו לשון אכילה, נאמר על שיאכל נכסיו. וכן "ועצמותיהם יגרם", שדרך לאכול את העצם, שהרי דימה אותו לארי ולביא. אבל "וחציו ימחץ", שלא נאמר רק שיהרוג אותם, נאמר זה על ירושת ארצם. ולא שייך בזה אכילה, כי הנחלה עומדת לעולם. לכך תרגם 'יכלון בני ישראל נכסי עממיא ובביזת מלכיהון יתפנקון', אמר 'יתפנקון' אצל מלכות, שיש להם תפנוקי מלכים, אבל "וחציו ימחץ" אינו נאמר רק שיהרגו אותם וירשו ארצם: