מפרשי רש"י על במדבר ה כב
רש"י
"לצבות בטן" - כמו להצבות בטן זהו שמוש פתח שהלמ"ד נקודה בו וכן (שמות יג) לנחותם הדרך (דברים א) לראותכם בדרך אשר תלכו בה וכן לנפיל ירך להנפיל ירך שהמים מצבים את הבטן ומפילים את הירך
"לצבות בטן ולנפל ירך" - בטנו וירכו של בועל או אינו אלא של נבעלת כשהוא אומר את ירכך נופלת ואת בטנך צבה הרי של נבעלת אמור
"אמן אמן" - קבלת שבועה אמן על האלה אמן על השבועה אמן אם מאיש זה אמן אם מאיש אחר אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה
רש"י מנוקד ומעוצב
לַצְבּוֹת בֶּטֶן – כְּמוֹ 'לְהַצְבּוֹת בֶּטֶן'; זֶהוּ שִׁמּוּשׁ פַּתָּח שֶׁהַלָּמֶ"ד נְקוּדָה בּוֹ. וְכֵן "לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ" (שמות יג,כא); "לַרְאוֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ" (דברים א,לג). וְכֵן לַנְפִּל יָרֵךְ – לְהַנְפִּיל יָרֵךְ, שֶׁהַמַּיִם מַצְבִּים אֶת הַבֶּטֶן וּמַפִּילִים אֶת הַיָּרֵךְ.
לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ – בִּטְנוֹ וִירֵכוֹ שֶׁל בּוֹעֵל. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁל נִבְעֶלֶת? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: "אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה" (פסוק כא), הֲרֵי שֶׁל נִבְעֶלֶת אָמוּר (ספרי טו; סוטה כ"ח ע"א).
אָמֵן אָמֵן – קַבָּלַת שְׁבוּעָה (שבועות ל"ו ע"א). "אָמֵן" עַל הָאָלָה, "אָמֵן" עַל הַשְּׁבוּעָה; "אָמֵן" אִם מֵאִישׁ זֶה, "אָמֵן" אִם מֵאִישׁ אַחֵר; "אָמֵן" שֶׁלֹּא שָֹטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה, שוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה (סוטה י"ח ע"א).
מפרשי רש"י
[ל] אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן על האלה אמן על השבועה. הקשה הרא"ם, דבמסכת סוטה (דף יח.) שנינו, על מה היא אומרת "אמן אמן", אמן על האלה, אמן על השבועה, אמן מאיש זה, אמן מאיש אחר, אמן שלא סטיתי ארוסה ושומרת יבם וכנוסה, אמן שלא נטמאתי, אמן שלא אטמא. ובפרק קמא דקדושין (דף כז:) אמרינן שם מנין לגלגול שבועה מן התורה, שנאמר "ואמרה האשה אמן אמן", אמן על האלה אמן על השבועה, אמן מאיש זה אמן מאיש אחר, אמן שלא סטית ארוסה ושומרת יבם. והקשו בתוספות (שם ד"ה אמן) מנא ליה כל הני, דלא כתיב אלא (חד) [תרי] "אמן", ותרצו דאמן על האלה אמן על השבועה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר - כולהו מחד "אמן" נפקי, מפני ש"אמן" הכתוב - אכל מה שכתוב בפרשה קאי. וכתיב נמי "תחת אישך", דמשמע נמי בין איש זה בן איש אחר. ואידך "אמן" לארוסה ולשומרת יבם, דלא כתיב. עד כאן דברי התוספות. והשתא לרש"י שלא הביא רק 'אמן על האלה אמן על השבועה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר', קשיא, הלא הכל מחד "אמן" נפקא, דאכל הכתוב בפרשה קאי, ו'איש אחר' נמי כתב בפרשה, וקרא אתיא לשלא סטיתי ארוסה ושומרת יבם:
ויראה דרש"י לא סבירא ליה תירוץ התוספות, אבל רש"י סבירא ליה דלא בעינן רק "אמן" אחד לכל מה שכתוב בתורה, דהיינו אמן על האלה אמן על השבועה, וכל זה מחד "אמן" נפקא, דכל זה אינו גלגול. ו"אמן" השני לגלגול אתי, ואין חילוק בכל גלגולים, דכיון דבכל דבר מגלגלים על הכל - הכל גלגול חדא הוא, דהא מהך גלגול נפקא (קידושין דף כז:) בעלמא דמגלגלים בכל שבועות, ואין חילוק בעולם, דבכל דבר מגלגלים, ואם כן אין קשיא כלל מנא לן כל הני, כיון דאלה ושבועה כתיבי בקרא, וחד "אמן" לגלגול אתא, ילפינן דמגלגלין הכל. ובהדיא מוכח כך מדברי רש"י, שפירש בפרק קמא דקידושין (שם ד"ה אמן) אהא דאמר שם 'מנין לגלגול שבועה מן התורה', שנאמר "ואמרה האשה אמן אמן", ופירש שם רש"י וזה לשונו 'אמן אמן יתירה, למדרש גלגול'. והמדקדק בדבריו [יראה ד]לא בא לפרש רק היכי נדרש מן חד "אמן" כל הני. לכך פירש דדרשינן מיניה גלגול, וכיון דדרשינן מיניה גלגול, כל ענין גלגול אחד הוא. ולכך מגלגלים מאיש זה ומאיש אחר - שלא סטית ארוסה ונשואה ושומרת יבם וכנוסה:
אך קשיא, למה משנה רש"י סדר המשנה, דהא במשנה קאמר (סוטה דף יח.) 'אמן על האלה, אמן על השבועה', והדר קאמר 'אמן מאיש זה אמן מאיש אחר', ואילו רש"י מהפך, ונקט ברישא 'אמן מאיש זה אמן מאיש אחר'. ונראה לי, דרש"י סבירא ליה דודאי "אמן" קמא מוקמינן לגלגול, דהוא יותר חידוש ורבותא, רק דהוי מוקמינן ליה לאלה ושבועה, ולא לגלגול, לכך כתיב "אמן" השני לאלה ושבועה, ואם כן אמן הראשון לגלגול אתא. וכך מוכח מדברי רש"י בפרשת משפטים אצל "ויצאה חנם אין כסף" (שמות כ"א, י"א), עיין שם (גו"א אות לח) ותמצא מבואר, כי דעת רש"י כי יתור בתרא מגלה איתור קמא, שהשני דוחק הראשון דאתא לטפויי. ובמשנה נקט השבועה כסדר - אותו שהוא יותר חידוש וצריך רבוי - בסוף: