מפרשי רש"י על במדבר ה ז


| מפרשי רש"י על במדברפרק ה' • פסוק ז' | >>
ב • ז • ח • יב • יג • יד • טו • יח • יט • כ • כב • כד • כה • כז • כח • לא • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


במדבר ה', ז':

וְהִתְוַדּ֗וּ אֶֽת־חַטָּאתָם֮ אֲשֶׁ֣ר עָשׂוּ֒ וְהֵשִׁ֤יב אֶת־אֲשָׁמוֹ֙ בְּרֹאשׁ֔וֹ וַחֲמִישִׁת֖וֹ יֹסֵ֣ף עָלָ֑יו וְנָתַ֕ן לַאֲשֶׁ֖ר אָשַׁ֥ם לֽוֹ׃


רש"י

"את אשמו בראשו" - (ב"ק קיא) הוא הקרן שנשבע עליו

"לאשר אשם לו" - (כתובות יט) למי שנתחייב לו


רש"י מנוקד ומעוצב

אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ – הוּא הַקֶּרֶן שֶׁנִּשְׁבַּע עָלָיו.
לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ – לְמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב לוֹ ( ספרי ג; במ"ר שם).

מפרשי רש"י

[ד] הוא הקרן. פירוש, שאין אדם משלם התוספות אלא אם כן משלם בראש הקרן, ולפיכך נקרא הקרן "בראשו". ובגמרא פרק הגוזל קמא (בבא קמא דף קי.) משמע דצריך לכתוב "בראשו", אף על גב דלא כתב רק "אשמו" בלבד ואנא ידעינן דקרן הוא ולא חומש, שהרי כתיב אחריו "וחמישיתו יוסיף עליו", אפילו הכי כתב "בראשו" ללמד דקרא דבתר הכא (פסוק ח) "ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו" איירי בגזל הגר ולא בגניבת הגר, דאמר "האשם" זהו הקרן, "המושב" זהו החומש, ובגזל הגר הכתוב מדבר. או אינו "האשם" זהו קרן, "המושב" זהו כפל, ובגניבת הגר הכתוב מדבר, תלמוד לומר (כאן) "אשמו בראשו", הרי בממון המשתלם בראשו - דהיינו קרן לבד ולא כפל - הכתוב מדבר:

[ה] למי שנתחייב לו. פירוש, כי אין "ונתן לאשר אשם לו" כמו "ואשמה הנפש ההיא" (פסוק ו), שפירושו שחטא הנפש, ויהיה "לאשר אשם לו" למי שחטא לו, והוא הקב"ה, ואם כן יהיה החומש להקדוש ברוך הוא, וזה לא יתכן, דהא כתיב (פסוק ח) "ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן", ופירושו (רש"י שם) "האשם" זהו הקרן, "המושב" זהו החומש, ומשמע דווקא אם אין לו גואל להשיב אליו, ואם יש לו גואל יתן לו או ליורשיו, לפיכך "לאשר אשם לו" על כרחך מלשון חיוב, כלומר למי שנתחייב לו. והרא"ם פירש ענין זר: