מפרשי רש"י על במדבר ה טו


<< | מפרשי רש"י על במדברפרק ה' • פסוק ט"ו |
ב • ז • ח • יב • יג • יד • טו • יח • יט • כ • כב • כד • כה • כז • כח • לא • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


במדבר ה', ט"ו:

וְהֵבִ֨יא הָאִ֣ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֮ אֶל־הַכֹּהֵן֒ וְהֵבִ֤יא אֶת־קׇרְבָּנָהּ֙ עָלֶ֔יהָ עֲשִׂירִ֥ת הָאֵיפָ֖ה קֶ֣מַח שְׂעֹרִ֑ים לֹֽא־יִצֹ֨ק עָלָ֜יו שֶׁ֗מֶן וְלֹֽא־יִתֵּ֤ן עָלָיו֙ לְבֹנָ֔ה כִּֽי־מִנְחַ֤ת קְנָאֹת֙ ה֔וּא מִנְחַ֥ת זִכָּר֖וֹן מַזְכֶּ֥רֶת עָוֺֽן׃


רש"י

"קמח" - שלא יהא מסולת

"שעורים" - ולא חטים (סוטה יב) היא עשתה מעשה בהמה וקרבנה מאכל בהמה

"לא יצק עליו שמן" - שלא יהא קרבנה מהודר שהשמן קרוי אור והיא עשתה בחושך

"ולא יתן עליו לבנה" - שהאמהות נקראות לבונה שנאמר (שיר השירים ד) אל גבעת הלבונה (סוטה ה) והיא פירשה מדרכיהן

"כי מנחת קנאת הוא" - הקמח הזה קמח לשון זכר

"מנחת קנאת" - מעוררת עליה שתי קנאות קנאת המקום וקנאת הבעל


רש"י מנוקד ומעוצב

קֶמַח – שֶׁלֹּא יְהֵא מִסֹּלֶת (ספרי ח).
שְׂעֹרִים – וְלֹא חִטִּים (סוטה י"ד ע"א): הִיא עָשְׂתָה מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה, וְקָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה (ספרי שם; סוטה ט"ו ע"ב).
לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן – שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבָּנָהּ מְהֻדָּר (שם ע"א), שֶׁהַשֶּׁמֶן קָרוּי 'אוֹר', וְהִיא עָשְׂתָה בַּחֹשֶׁךְ (תנחומא ג).
וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה – שֶׁהָאִמָּהוֹת נִקְרָאוֹת לְבוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה" (שה"ש ד,ו), וְהִיא פָּרְשָׁה מִדַּרְכֵיהֶן (תנחומא שם).
כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא – הַקֶּמַח הַזֶּה; קֶמַח לְשׁוֹן זָכָר.
מִנְחַת קְנָאֹת – מְעוֹרֶרֶת עָלֶיהָ שְׁתֵּי קְנָאוֹת: קִנְאַת הַמָּקוֹם, וְקִנְאַת הַבַּעַל (ספרי שם; תוספתא סוטה ב,ד).

מפרשי רש"י

[כא] ולא חטים. כלומר, לא תליף מקל וחומר, מה שאר מנחות שלא הכשיר בה שעורים - הכשיר בה חטים, זו שהכשיר בה שעורים, אינו דין שנכשיר בו חטים, לכך אמר 'ולא חטים'. דאם לא כן, מה בעי למימר, הרי "שעורים" כתיב בקרא. ומפני שהוקשה לו דמה נשתנה מנחה זאת, שלא הוכשר בה חטים שהם בכל המנחות, לכך אמר 'היא עשתה מעשה בהמה וכו, לכך סברא שיהא קרבנה מאכל בהמה, דהיינו שעורים ולא חטים: