המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"ויהי כי חטאו וגו'" - רצה לומר הגלות הזה היתה על שחטאו בני ישראל כי עד לא מלך הושע היו קצת אנוסים כי המלכים החטיאום ולא הניחום לעלות לירושלים אבל הושע בטל השומרים ונתן הברירה ועם כל זאת לא עלו לירושלים ועבדו עגלי הזהב אם כן החטא להם יחשב
"ויהי". עתה ספר סבת גלות ישראל שהיה על רוב פשעיהם שהלכו מדחי אל דחי, תחלה "חטאו לה' המעלה אותם מארץ מצרים", ר"ל כי כל העכו"ם נתונים תחת הטבע ומשטרי הכוכבים והמזלות, וכשעובדים לצבא השמים על שחושבים אותם לאמצעיים בין האלהים לא יוחשב להם עון, אבל ישראל בעת הוציאם מארץ מצרים הפלה ה' מכל העמים בהשגחתו המיוחדת והוציאם מהיות תחת מערכת הכוכבים שיהיו חלקו ונחלתו תחת השגחתו הפרטית, ואין להם לירא מאלהים אחרים ומכחות הכוכבים ומשטרי שמים ומכ"ש לעבדם ולהשתחוות להם כי נתונים נתונים המה לה' בלא אמצעי, כמ"ש (דברים ד, יט - כ) אשר חלק ה' אלהיך לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה, והיה החטא הראשון של ישראל במה "שיראו אלהים אחרים", שבזה חטאו לה' מזה הצד שהוציאם מארץ מצרים להיות תחת השגחתו:
