מלבי"ם על מלכים ב יז

(א) השאלות (א) פה אמר שמלך בשנת שתים עשרה לאחז ולמעלה (טו, ל) אמר שמלך בשנת עשרים ליותם שר"ל שנת ה' לאחז?:

"בשנת שתים עשרה" וכו'. כי מ"ש למעלה (טו, ל) שמלך בשנת עשרים ליותם שר"ל בשנת ה' לאחז, אז היה נצב מלך תחת יד מלך אשור, ובסוף שתים עשרה לאחז מלך מלכות בפ"ע כי מרד במלך אשור:

(ב) "רק לא כמלכי ישראל". כי אז כבר הגלו העגלים, ובטל את השומרים שהושיבו מלכי ישראל מקודם שלא יעלו לרגל כי נבטלו עבודת העגלים:

(ג) השאלות (ג) מהו לשון וישב לו מנחה היל"ל ויתן לו, לא לשון השבה?:

"עליו עלה". כי תחלה היה עבד לתגלת פלסר מלך אשור, וכשמת מלך בפ"ע, ועלה עליו שלמנסר ויהי לו עבד וישב לו מנחה שלא נתן כל ימי מרידתו השיב בעד שנים שעברו:

(ד - ו) "וימצא". אבל אח"כ "מצא בו קשר ויעצרהו", בבואו אליו, ויאסרהו בבית כלא וצר על שומרון ג' שנים ולכדה בשנה התשיעית והוא היה הגלות האחרונה הכללי:

(ז) "ויהי". עתה ספר סבת גלות ישראל שהיה על רוב פשעיהם שהלכו מדחי אל דחי, תחלה "חטאו לה' המעלה אותם מארץ מצרים", ר"ל כי כל העכו"ם נתונים תחת הטבע ומשטרי הכוכבים והמזלות, וכשעובדים לצבא השמים על שחושבים אותם לאמצעיים בין האלהים לא יוחשב להם עון, אבל ישראל בעת הוציאם מארץ מצרים הפלה ה' מכל העמים בהשגחתו המיוחדת והוציאם מהיות תחת מערכת הכוכבים שיהיו חלקו ונחלתו תחת השגחתו הפרטית, ואין להם לירא מאלהים אחרים ומכחות הכוכבים ומשטרי שמים ומכ"ש לעבדם ולהשתחוות להם כי נתונים נתונים המה לה' בלא אמצעי, כמ"ש (דברים ד, יט - כ) אשר חלק ה' אלהיך לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה, והיה החטא הראשון של ישראל במה "שיראו אלהים אחרים", שבזה חטאו לה' מזה הצד שהוציאם מארץ מצרים להיות תחת השגחתו:

(ח) "וילכו". הוסיפו מרי ללכת בפועל "בחקות הגוים" ובחקות "שעשו מלכי ישראל", שהיה מצד האמנתם בכח צבא השמים, כמ"ש (ירמיה י, ב - ג) מאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה כי חקות העמים הבל הוא, וגם כולל חקות ונמוסים הרעים של הגוים בעניני העריות וכדומה, כמ"ש בסוף פרשת עריות (ויקרא כ, כג) ולא תלכו בחקות הגוי וכו' כי כל אלה עשו ואקוץ בם:

(ט) "ויחפאו". הוסיפו פשע לחפאות עניני מינות באלהות כמו כת המשנים והמגשמים והמסלקים הידיעה וההשגחה, והמדברים סרה בתוארים וכדומה, ומזה באו לדחי "שבנו במות בכל עריהם", ומלאו הבמות בכ"מ "ממגדל" שמשם "נוצרים" כרמים ושדות "עד ערי מבצר", ר"ל בכ"מ קטון וגדול, הגם שתחלה היו הבמות לעבודת האלה, כבר כפרו באחדות ה' ושצריך שיהיה עבודתו במקום מיוחד מובדל ומקודש לשמו לא בכ"מ:

(י - יא) "ויציבו". אח"כ הוסיפו במרים "ויציבו" מצבות ואשרים ויקטרו שם בכל הבמות. לע"ז: "כגוים אשר הגלה". שהקטירו לע"ז ממש, והוסיפו יותר "שעשו דברים רעים להכעיס":

(יב) "ויעבדו". והוסיפו יותר שעבדו "גלולים", שהוא דמות חיות ובהמות המגועלים, וזה עשו רק מפני "שאמר ה' לא תעשו את הדבר הזה", עשו כן להכעיס, הגם שידעו בעצמם שהם גלולים ושקוצים:

(יג) "ויעד ה'". אח"ז שלח נביאים רבים בימי אליהו ואלישע והעידו בם בעונשים העתידים לבא עליהם:

(יד) "ולא שמעו, ויקשו את ערפם". והיה זה מצד חסרון אמונה:

(טו) "וימאסו". אח"כ הגיעו לתכלית הרוע עד "שמאסו את חקיו", מצד המיאוס, כמ"ש (ויקרא כו, טו) ואם בחקותי תמאסו:

"ואת בריתו". כמ"ש (שם) להפרכם את בריתי: "ואת עדותיו". כמ"ש בתוכחה (שם, יח) ואם עד אלה לא תשמעו וכו': "וילכו אחרי ההבל". כי במאסם את תורת ה' בחרו אמונת הבל ורעיון רוח, וכל תועבות הגוים:

(טז) "ויעזבו". עד עתה ספר מה שעשו יחידים, ומעתה יספר כי היה הניאוץ והכפירה מן העם כולו, "שעזבו כל מצות ה'", ויצאו מן הדת. וספר אחת לאחת נאצות העם בכלל, במה "שעשו העגלים", בימי ירבעם, שזה היה ראשית חטאת הכלל, ואח"כ "עשו אשירה", לעבודת הירח: "וישתחוו לכל צבא השמים ויעבדו את הבעל", שהיא עבודת השמש, וזה היה (יז) "ויעבירו". והוסיפו לעשות יתר התועבות הנחשבים במקרא (דברים יח, י) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וכו':

(יח) "ויתאנף". תחלה "התאנף בישראל" במה "שהסירם מעל פניו", דהיינו מעל השגחתו, ר"ל שהסתיר פניו מהם כבלתי מביט על עניניהם: "רק יהודה נשאר". תחת ההשגחה:

(יט) "גם". אבל אח"כ ראה ש"גם" יהודה נמשך אחרי חקות ישראל ואם יניחם על אדמתם יושחת "גם" יהודה עמם:

(כ) "וימאס". לכן ראה להעניש את ישראל בהשגחתו כדי שיראו יהודה ויקחו מוסר ולא ימשכו אחרי מעשיהם. והיה זה בהדרגה, תחלה "ויענם", בעוני. ואח"כ "ויתנם ביד שוסים", כמו שהיה בימי יהואחז שאבדם מלך ארם: "עד אשר השליכם". לגמרי מארצם, וישליכם אל ארץ אחרץ רחוק מפני השגחתו:

(כא - כב) "כי קרע". באר הטעם שהשליך זרע ישראל לבדו ולא גם יהודה עמהם, א] כי ישראל היו המתחילים בחטא שהם קרעו א"ע "מעל בית דוד", והיו נדחים מירבעם, והחטא הזה נמשך אצלם כל משך ימי מלכי ישראל, וז"ש "וילכו בני ישראל בכל חטאות ירבעם לא סרו ממנה", כי הגם שעבודת הבעל נשבת בימי יהוא ובניו, העגלים עמדו עד סוף ימי מלכותם כי היה להם סבה חזקה מצד שקרעו מעל בית דוד, ולא יכלו לעלות לירושלים ששם מלכי ב"ד:

(כג) "עד אשר". ר"ל שלא סרו ממנה "עד שהסיר ה' את ישראל מעל פניו", ולכן הוכרח להגלותם כיון שראה שאין להם תקנה אחרת. משא"כ יהודה חטאו במקרה ע"י שראו מעשי בני ישראל, ובעת שהגלה את ישראל לא יהיה ליהודה ממי ללמוד:

(כד) "ויבא ויושב בערי שמרון". כי שומרון עצמו נחרבה כמ"ש (מיכה א, ו) ושמתי את שומרון לעיי השדה למטעי כרם:

"ויירשו את שמרון". לשדות וכרמים: "וישבו בעריה". לישוב ב"א:

(כה) "לא יראו את ה'". כי הגם שכל האומות הודו בה' וקרו ליה אלהא דאלהיא, כי חושבים עבודת הצלמים והכוכבים לאמצעים בין הסבה הראשונה ובין ב"א, הכותים לא יראו את ה' כלל, כי אמרו אם יש בו איזה כח איך לא הציל את עמו, וכל עוד שהאומות מודים בסבה ראשונה ועובדים הצלמים להיות אמצעי בינם ובין האל עדיין אין עליהם עון כ"כ באשר הם תחת מערכת הכוכבים ועוד צלם האנושי עליהם, אבל כשסרה מהם יראת ה' לגמרי סר מהם תבנית בני אדם ומוראו וחתתו על בע"ח, והיו האריות אוכלים בהם:

(כו) השאלות (כו) למה כפל לא ידעו את משפט וישלח בם את האריות, וחזר ואמר והנם ממיתים אותם כאשר אין יודעים את משפט אלהי הארץ?:

"ויאמרו" וכו' "לא ידעו" וכו'. ר"ל שהאריות משחיתים בהם מצד שני ענינים, א] מצד השגחת ה' שע"י ש"לא ידעו" משפט "אלהי הארץ שלח בהם את האריות" בכוונה, להודיעם כי יש שופט ואדון בעולמו. ב] שעתה ששלח בהם את האריות א"צ השגחה מיוחדת, כי עתה "האריות ממיתים אותם" בעצמם, "כאשר אין יודעים את משפט אלהי הארץ" וסר צילם וצלם אנושי מעליהם, ונחשבים כבהמה בעיניהם:

(כח) השאלות (כח) איך אמר שהכהן היה מורה איך ייראו את ה' ויהיו עושים גוי גוי אלהיו, שזה דבר הסותר א"ע שא"כ לא הורה אותם איך יראו את ה'? וא"ת שר"ל שהיה מורה והם לא שמעו לקולו איך אמר בפסוק כ"ט ויהיו יראים את ה' שהוא סותר למ"ש תחלה ולמ"ש אח"ז ויעשו כהני במות, ושלש לאמר את ה' היו יראים ואת אלהיהם הם עובדים, שזה דבר הסותר א"ע, וחזר ואמר עד היום וכו' אינם יראים את ה' שסותר למ"ש תחלה שהיו יראים, ושוב בפסוק י"א ויהיו הגוים יראים את ה'? ולמה האריך באמצע המאמר ממה שצוה ה' לבני ישראל (כמ"ש מפסוק ל"ד עד פסוק מ"א) והוא מדבר עתה מן הכותים? וכל הענין כפול ופירושו נעלם:

"ויבא אחד מהכהנים". היה כהן לע"ז, רק שישראל שעבדו ע"ז היו מאמינים במציאות ה' ושהוא אל עליון, רק חשבו את הפסל והעגלים לאמצעים, והגם שבבחינת ישראל עברו חק נתקו מוסרות כי הם נצטוו על השיתוף, ושלא יעבדו בלתי לה' לבדו, כי הם אינם נתונים תחת שום שר מזל וכוכב, אבל בבחינת הכותים היה זה מספיק שיקראו שהם יראים את ה', וכמ"ש (מלאכי א, יא) כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים, דקרו ליה אלהא דאלהיא, ובענין זה "הורה אותם איך יראו את ה'", ומפרש:

(כט) "ויהיו עושים גוי גוי אלהיו ויניחו אותם בבית הבמות". שהיו שם מכבר בימי ישראל, באופן שאנשי בבל עשו את סוכות בנות וכו':

(לב) "ויהיו יראים את ה'". שהגם שעשו ע"ז שלהם, היו יראים את ה' ג"כ, ולא לבד שכן עשו הם עצמם אלא שכן הנהיגו ג"כ בעבודתם הכללית שנעשה ע"י כהניהם "שעשו להם מקצות העם כהני במות", וכן "היו עושים" הכהנים "להם בבית הבמות" העבודה על אופן זה מהשיתוף, בענין:

(לג) "שאת ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים כמשפט הגוים". ר"ל ונדמו בזה להגוים שהגלה מארץ ישראל, דהיינו לעשרת השבטים, שהיו עובדים ג"כ באופן זה ששתפו ש"ש וד"א:

(לד) "עד היום". ר"ל והגוים האלה שהם עשרת השבטים, הם עושים "עד היום" הזה כמשפטים הראשונים, אבל יש הבדל בין העשרת השבטים ובין הכותים, כי העשרת השבטים שעבדו באופן זה מהשיתוף "אינם יראים את ה' ואינם עושים כחקותם" וכו', שהגם שהגוים הכותים היה זה אצלם יראת ה', כי לא נצטוו על השיתוף, ועבודה זו רצויה לפניהם כי אין להם תורה אלהית אחרת, לא כן בני יעקב שהם כשעשו כן אינם יראים את ה' שהזהיר אותם על זה והם מצווים שלא לעשות כן, ואינם עושים כחקותם וכמשפטם, "וכתורה וכמצוה אשר צוה ה' את בני יעקב" מצד "ששם שמו ישראל", ששם זה מורה כי שרית עם אלהים ושהוא נעלה מכל שר ומזל, ואחרי שתורת ומצות "ישראל" מזהיר אותם על עבודת השיתוף, הנה לא עשו כתורת ה' ולא יראו את ה' ג"כ:

(לה) "ויכרת ה' אותם ברית ויצום לאמר". הזהירם על עבודות אחרות מצד ג' טעמים, א] "לא תיראו אלהים אחרים" וכו':

(לו) "כי אם ה' אשר העלה אתכם מארץ מצרים בכח גדול". שמצד יציאתם ממצרים בכח נעלה מן הטבע הפלם מכל העמים אשר על פני האדמה, ואינם נתונים עוד תחת שום ממשלת מזל, כמ"ש (דברים לב, יב) ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, וראוי שייחדו עבודתם ויראתם רק לו לבדו, וז"ש "אותו תיראו ולו תשתחוו":

(לז) "ואת". ב] מצד התורה שנתן להם, שהשומר חוקיה ומצותיה יוצא מתחת יד הוראת המערכת והוא מושגח מה' לבדו, וז"ש "ואת החקים ואת המשפטים" וכו', ובזה "ולא תיראו אלהים אחרים":

(לח) "והברית". ג] מצד הברית שכרת ה' עמהם, ונכלל בזה ברית שבת ומילה שכרת ה' עמהם שיהיו תחת השגחתו כי הוא אוהבם ובעל בריתם, וז"ש "והברית אשר כרתי אתכם לא תשכחו", ועי"ז "ולא תיראו אלהים אחרים":

(לט) "כי אם את ה' אלהיכם תיראו". כי אתם תחת השגחתו והנהגתו לבד, לא תחת זולתו: "והוא יציל אתכם".בהשגחתו המופלאת:

(מ) "ולא שמעו רק שעושים כמשפטם הראשון". ולכן הניחם בגלות המר ויתנם ביד אויביהם:

(מא) "ויהיו". אמנם "הגוים האלה", ר"ל הכותים שהם לא הוזהרו על זאת והם נתונים תחת המערכת ומשטרי השמים, הם לא נצטוו על השיתוף, והם כשעשו כן נקראים "יראים את ה'" במה "שאת פסיליהם הם עובדים, גם בניהם ובני בניהם הם עושים עד היום הזה כאשר עשו אבותם", וה' לא קצף עליהם ולא הענישם כי די להם בעבודה וביראה כזאת, ולכן אחר שלא כחשו בהסבה הראשונה הגם שעבדו אלהים אחרים לא אכלו האריות בהם, הגם שישראל נענשו על זה וגלו מארצם, כי ישראל יצאו ממצרים ונתן להם תורה וכרת עמהם הברית: