קטגוריה:מלכים א יא ח

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

"וכן עשה לכל נשיו". שלאדומיות ומואביות בנה במה כפי תועבותיהם. ובאר הדבר שלא תטעה ששלמה עצמו עבד

תעתועים אלה, רק שנשיו היו "מקטירות ומזבחות לאלהיהן" והוא לא מיחה בידיהן. והרי"א הוסיף ששלמה בחכמתו השיג מציאות הנבדלים ואמיתת מה שהם כפי שאפשר, והגיע מעלת ידיעתו לדעת ענינם וכחם והנהגתם בשפלים והדרכים והאמצעיים וההכנות הצריכות להוריד שפע כל שר ושר מהנבדלים על עמו ועל נחלתו, ובזקנתו הטו נשיו את לבבו לא לעבוד ע"ז חלילה כי אם ללמדן אופני עבודת אלהיהן, ודרכי ההכנות איך להוריד השפע משרים העליונים הממונים על אומותיהן כדי להוריד השפע על אותם אומות. והיה זה עון גדול, אם העסק בידיעה זאת, ועם שילמד אותה לנשיו שכבר נתגיירו, ומכ"ש בהניחו אותן לעשות זאת בירושלים אשר אוה ה' למושב לו. ולפי דבריו נכון יותר מ"ש וילך שלמה אחרי עשתרות, שהלך הליכות העיון בהמשכת השפע ממעל. אולם גם כפי הפשוט הנה לדעת המכילתא לאו דלא יהיה לך אלהים אחרים קאי על קיום אליל בביתו אף שאינו עובדה, וכן כבר התבאר אצלי במק"א שבלאו דעשיית אליל עובר אף אם עשאה ע"י אחרים כמ"ש בת"כ פ' קדושים, ואף אם עשאה ע"י עכו"ם, וא"כ אם נאמר ששלמה צוה לעשות כמ"ש אז יבנה, עבר בלאו. ואם בנו הנשים והוא החריש, עבר על קיום אליל ברשותו. וכבר בארו חז"ל (שבת נו ב) שכל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה, ודבריהם מוכרחים מן הכתובים שאל"כ לא היה לו לומר שלא היה לבבו שלם עם ה' כלבב דוד אביו, ולא מלא אחרי ה' כדוד אביו, ואמר בפי' שנשיו היו מקטירות לא המלך עצמו: