מלבי"ם על מלכים א יא

<< · מלבי"ם · על מלכים א · יא · >>

א) "והמלך שלמה". אחר שספר איך הצליח שלמה כל עוד הלך בדרכי ה', החל לספר איך בסוף ימיו שעזב את ה' גם ה' עזבו. וכבר באר הרי"א שהיה חטאו משולש, א] מה "שאהב" נשים נכריות, שלא היה ענינו ענין אדם הנושא אשה, רק ענין הנער החושק ונפשו קשורה בנפש חשוקתו, כמ"ש (פסוק ב) בהם דבק שלמה לאהבה. ב] בהיותן "נשים נכריות", שאסרה תורה מלהתחתן עמהן. ג] במה שלקח נשים "רבות", שהמלך מוזהר שלא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל. ומפרש, נגד נכריות אמר, "מואביות עמניות" וכו', ובת פרעה בראשן שבה התחיל לקלקל. והגם שגייר אותן. הלא היו:

(ב) "מן הגוים אשר אמר ה'". ואסר מלהתחתן עמהם, מצד "שיטו לבבכם אחרי אלהיהם". ונגד אהב מפרש "בהם דבק שלמה לאהבה", שלא דבק דרך אישות לבד רק דרך אהבה וחשק. ונגד רבות מפרש:

(ג) "ויהי לו נשים שרות שבע מאות" וכו'. ועל ידי כן "ויטו נשיו את לבבו", שגם בנערותו הטו את לבו רק שבשנות עלומיו עוד עמד טעמו בו והיה ההטיה אל חטאים קלים, אבל:

(ד) השאלות (ד - ז) איך יצוייר ששלמה החכם מכל האדם יאמין בשוא נתעה וילך אחרי הבלי אלהים אחרים? ואם כן עשה איך אמר שלא היה לבבו שלם כלבב דוד אביו, ואמר שנית אחרי שאמר שהלך אחרי עשתרות וכו' שלא מלא אחרי ה' כדוד אביו, שמשמע שרק כדוד לא היה אבל לא שהיה עובד גלולים?:

"ויהי לעת זקנת שלמה". גברה ההטיה עד "שהטו את לבבו אחרי אלהים אחרים". ובאר הדבר שלא תחשוב שהוא עצמו עבד ע"ז ח"ו, רק שלא מיחה בנשיו שעבדו אלהים אחרים, ובזה נתגלה "שלא היה לבבו שלם עם ה' אלהיו כלבב דוד אביו", שאז היה אהבת ה' גוברת על אהבת נשיו והיה מגרש אותן מעל פניו:

(ה) "וילך שלמה". ר"ל שהיה נראה כהולך אחריהם. ומפרש איך התיחס דבר זה אליו, כי על ידי:

(ו) "שעשה הרע בעיני ה'". במה "שלא מלא אחרי ה' כדוד אביו", שהיה מוסר נפשו על דבר ה', והוא לא כן עשה, כי:

(ז) "אז יבנה שלמה". שהבנין שעשו נשיו היה ברשותו ונקרא על שמו, כי היה הבנין "בהר אשר על פני ירושלים", והיה זה לנשיו הצידוניות והעמוניות:

(ח) "וכן עשה לכל נשיו". שלאדומיות ומואביות בנה במה כפי תועבותיהם. ובאר הדבר שלא תטעה ששלמה עצמו עבד תעתועים אלה, רק שנשיו היו "מקטירות ומזבחות לאלהיהן" והוא לא מיחה בידיהן. והרי"א הוסיף ששלמה בחכמתו השיג מציאות הנבדלים ואמיתת מה שהם כפי שאפשר, והגיע מעלת ידיעתו לדעת ענינם וכחם והנהגתם בשפלים והדרכים והאמצעיים וההכנות הצריכות להוריד שפע כל שר ושר מהנבדלים על עמו ועל נחלתו, ובזקנתו הטו נשיו את לבבו לא לעבוד ע"ז חלילה כי אם ללמדן אופני עבודת אלהיהן, ודרכי ההכנות איך להוריד השפע משרים העליונים הממונים על אומותיהן כדי להוריד השפע על אותם אומות. והיה זה עון גדול, אם העסק בידיעה זאת, ועם שילמד אותה לנשיו שכבר נתגיירו, ומכ"ש בהניחו אותן לעשות זאת בירושלים אשר אוה ה' למושב לו. ולפי דבריו נכון יותר מ"ש וילך שלמה אחרי עשתרות, שהלך הליכות העיון בהמשכת השפע ממעל. אולם גם כפי הפשוט הנה לדעת המכילתא לאו דלא יהיה לך אלהים אחרים קאי על קיום אליל בביתו אף שאינו עובדה, וכן כבר התבאר אצלי במק"א שבלאו דעשיית אליל עובר אף אם עשאה ע"י אחרים כמ"ש בת"כ פ' קדושים, ואף אם עשאה ע"י עכו"ם, וא"כ אם נאמר ששלמה צוה לעשות כמ"ש אז יבנה, עבר בלאו. ואם בנו הנשים והוא החריש, עבר על קיום אליל ברשותו. וכבר בארו חז"ל (שבת נו ב) שכל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה, ודבריהם מוכרחים מן הכתובים שאל"כ לא היה לו לומר שלא היה לבבו שלם עם ה' כלבב דוד אביו, ולא מלא אחרי ה' כדוד אביו, ואמר בפי' שנשיו היו מקטירות לא המלך עצמו:

(ט) "ויתאנף ה' בשלמה". מבואר אצלי שפעל אנף הבא בהתפעל מורה על שכלה חרון אפו, כי על ע"ז באו לשונות של קצף וחרון אף כמ"ש הרמב"ם במורה. אולם פה נגזר העונש שבזה יצא החרון אף עד לכלה, ועז"א ויתאנף, וזה היה מצד "כי נטה לבבו מעם ה' אלהי ישראל הנראה אליו פעמים":

(י) "וצוה אליו על הדבר הזה". והדבר ששמע מפי ה' בעצמו ועבר עליו בזה אין לו תרופה, כמ"ש חכמי לב בעונש הנביא שבא מבית אל שאכלו הארי (להלן יג, כד), כי לא היה לו למרות דבר ששמע מאת ה' בעצמו, וז"ש "שלא שמר את אשר צוה ה'". ומ"ש הנראה אליו פעמים, והגם שדבר עמו ג' פעמים, הדבור השני (ו, יא) לא נחשב, כי אז לא נראה אליו במחזה רק היה דבר ה' אליו (כמ"ש למעלה ט, ב):

(יא) השאלות (יא - יד) מ"ש יען אשר היתה זאת עמך אין לו באור. למה בפסוק י"ב אמר למען דוד אביך ובפסוק י"ג אמר למען דוד עבדי? מדוע לא יקרענה בימיו, שהוא היה החוטא וראוי שיראו עיניו כידו לא שיעניש את בנו?: "יען אשר היתה זאת עמך". ר"ל הגם שלא עבדת ע"ז בפועל, עברת על קיום אליל ברשותך ובירושלים, כי היתה הע"ז ברשותך: "ולא שמרת בריתי". לבער הע"ז, לכן "קרוע אקרע את הממלכה ונתתיה לעבדך". והיה העונש הזה מדה כנגד מדה, כאשר עבדו הם את צבא השמים שהם עבדי האל והסירו הממלכה מהאל יתברך, כן יסיר המלוכה ממנו אל עבדו. אולם באר לו שמ"ש קרוע אקרע הוא על הגזרה שנגזרה עליו עתה ושעוד בימי חייו נבא אחיה השלוני לירבעם ונתן לו עשרה קרעים שהם עשרה שבטים, ובכ"ז המעשה בפעל לא יהיה בימיו, וז"ש:

(יב) "אך בימיך לא אעשנה". שגמר העשיה לא יהיה בימיך, וזה "למען דוד אביך". וזה יובן עפ"מ שבארתי שה' נתן המלכות לבנו של דוד בלא תנאי, רק לזרע זרעו של דוד נתנה המלכות בתנאי כמ"ש (תהלים קלב, יא) נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך, וזה היה בלי תנאי, שעז"א אמת לא ישוב ממנה, אם ישמרו בניך בריתי וכו' גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך (שם, יב), א"כ על בני בניו של דוד התנה תנאי שישמרו בריתו, וע"כ לא יכול לקרוע את המלכות בימיו, רק בימי בנו:

(יג) "רק את כל הממלכה לא אקרע". וזה לא יהיה מצד שדוד הוא אביך, שזה אינו מועיל רק לשלמה עצמו כנ"ל, רק "למען דוד עבדי" מצד שהיה עבדי וכסאו כשמש נגדי. "ולמען ירושלים אשר בחרתי", כמ"ש גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך כי בחר ה' בציון, שע"י בחירת ציון יראה שישאר כסא דוד שם שהוא בנה את ציון, וכמ"ש בפי' תהלות שם:

(יד) "ויקם ה' שטן לשלמה". הנה בהבטחת ה' לדוד אודות שלמה (ש"ב ז, יב - טז) אמר והקימותי את זרעך אחריך וכו' והכינותי את כסא ממלכתו על ישראל עד עולם אני אהיה לו לאב וכו' אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים וחסדי לא יסור ממנו וכו' ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם, הודיעו שהנם שמלכות בני בניו תלוי בתנאי, בכ"ז אם בנו יעוה את דרכו יוכיחהו ה' להחזירו למוטב ע"י שבט אנשים ונגעי בני אדם, ובזה תתקיים המלכות גם בידי בני בניו עד עולם, וע"כ הגם שנגזר ע"י חטא שלמה לקרוע הממלכה מיד בנו בכ"ז חשב מחשבות שלא יקרע את כל הממלכה ע"י שהקים שטן לשלמה והוכיחהו בשבט אנשים עד שהתנחם על מעשיו, ועי"כ נשאר ניר לדוד ושבט אחד למלכות בנו כמ"ש ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם, והשטן האחד היה הדד האדומי והיה מזרע המלוכה של אדום:

(טו - טז) השאלות (טו - כה) אחר שחרץ ענשו בקריעת המלכות למה הוסיף להקים לו שטן? מתחיל לספר שהקים את הדד לשטן ולא ספר כלל במה השטין אותו. ובפסוק ל"ג היל"ל ויקם אלהים לו עוד שטן? וגם מדוע השטינו רזון לא נודע? ומ"ש ואת הרעה אשר הדד אין לו פירוש. ומ"ש שיואב הכרית כל זכר באדום סותר למ"ש (ש"ב ח) ששם באדום נציבים: "ויהי בהיות דוד את אדום". בספר שמואל (ב' ח, יג - יד) ובד"ה (א' יח, יב - יג) אמר שהכה את אדום ח"י אלף וישם באדום נציבים, משמע שהשאיר מהם פליטה, וכפי זה נראה שתחלה שם עליהם נציבים אולם "בלכת יואב לקבר את החללים" מרדו בו שנית ואז "הכרית כל זכר באדום" כדין מורדים, ולתכלית זה ישבו שם ששה חדשים להכרית הנשארים והנסתרים:

(יז - יח) "ויברח". ואז ברח הדד ואנשים אתו ועברו דרך מדין ופארן ומשם נתחברו אליו אנשים רבים, ועי"כ נראה בעיני פרעה שר וגדול, ונתן לו בית והבטיח לו לחם שנה בשנה וגם נתן לו ארץ להיות מושל עליה:

(יט) "וימצא". אח"כ מצא חן עד שנשא אחות אשת פרעה, ובנו נחשב כבן מלכים ונתגדל בין בני פרעה. והגם שהיה לו כל הכבוד הזה, בכ"ז:

(כא) "כאשר שמע". שמת יואב ודוד איננו שאל רשות לשוב אל ארצו להנקם מישראל. אולם כ"ז שהלך שלמה בדרכי ה' לא יכול להרים ראש, אולם עתה שחטא שלמה:

(כג) "ויקם אלהים לו שטן". רצה לומר שהקים שטן שיתחבר לו היינו אל הדד שעל ידו יקים הדד "את" מזימת לבו, והוא "את רזון בן אלידע", שהוא לא היה לו איבה על ישראל, כי בהפך השיג טובה על ידם כי הוא "ברח מאת הדרעזר מלך צובה" "אדוניו":

(כד) "ויקבץ עליו אנשים" וכו' "בהרג דוד אותם". וע"י שדוד הרג את חיל הדרעזר עי"כ מצא חיל לקבץ עליו אנשים ולהיות שר גדוד, ואם לא היה דוד הורג אותם היה בורח ונרדף מאדוניו, וא"כ השיג טובה ע"י דוד, אולם עתה התחבר הדד עם רזון בן אלידע "וילכו דמשק וימלכו בדמשק", שע"י עזר הדד מלך בדמשק, או שמלכו תחלה שניהם הדד ורזון: (כה) "ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה". היינו ימי שלמה הנשארים מעת זקנתו שחטא לה' עד יום מותו: "ואת הרעה" "אשר הדד". ר"ל הגם שרזון לא היה נוטר שנאה לישראל, התחבר אל זה הרעה של הדד שהוא השיג רע מישראל ונטר עליהם והשתתף רזון ברעה זו להיות גם הוא צורר להם. והנה ארם היה נושא מנחה לדוד כמו שנזכר בספר שמואל (ב' ח, ו) וכן לשלמה, והם סבבו שארם ימרדו בשלמה, ועי"כ "ויקץ בישראל", כי נעשה תגר ביניהם, ועי"כ "וימלך על ארם", שאחר שיראו מפני שלמה שילחם עמהם קבלוהו כולם למלך ללחום מלחמותיהם ולהגן עליהם, כי תחלה מלך רק על דמשק לבדו: (כו) "וירבעם". עוד העמיד לו שטן מבית ישראל, והגם שהיה בן אשה אלמנה והיה עבד לשלמה נכנע תחתיו, הרים יד במלך ר"ל שמרד בו וקשר עליו קשר:

(כז) השאלות (כז) פי' המפרשים שמ"ש שלמה בנה את המלוא הם דברי בזיון שאמר ירבעם לשלמה דחוק מאד, וכי לא היה לו לבזות אותו על שלקח נשים נכריות ובנה להן במות, לא כן סגירת פרצות העיר היא לטובת העיר בל יכבשה אויב ויעלה בפרצותיה:

"וזה הדבר אשר הרים יד במלך". ר"ל זה היה הסבה שהיה בכחו להרים יד הגם שעלה כשורש מארץ ציה, כי נתגדל והיה לו אומץ לב על ידי שני ענינים, א] "שלמה בנה את המלוא", שהיו בנינים גדולים רחבי ידים, וגם "סגר את פרץ עיר דוד אביו", היינו שבנה חומות ירושלים שהיו מפורצים (כנ"ל ט, טו):

(כח) "והאיש ירבעם גבור חיל". והיה עוסק במלאכת הבנינים האלה עם הבונים, ואז הכיר בו שלמה, "וירא כי עושה מלאכה הוא", ואז נשא חן בעיניו "ויפקד אתו לכל סבל בית יוסף", כי כל השבטים נתנו מס ועזרו בבנינים אלה, בפרט בבניני ירושלים שהיתה מוטלת על כל השבטים, ויפקד אותו המלך על סבל בית יוסף לגבות המס משבטו כי היה משבט אפרים, ולהשגיח על המלאכה שהיתה נעשית מחלק בית יוסף, וזה היה הסבה הראשונה שנתגדל להיות פקיד על סבל שבטו, והיה שר ופקיד המלך:

(כט) "ויהי בעת ההיא". ועוד התחבר לזה האומץ שהשיג ע"י נבואת אחיה השלוני שאמץ את לבבו ע"י נבואתו, ועי"ז מצא את לבבו להרים יד במלך:

(ל) "ויקרעה". חז"ל (רות רבה ז, ב) נחלקו בזה אם קרע שלמת אחיה או שלמת ירבעם, ומבואר אצלנו שדבר הנבואה שתבא עמה איזה פעולה היא מוכרחת להתקיים ולא תבוטל בשום אופן ובמה שקרע הבגד נחרץ הדבר מבלי השנות ואף אם ישוב שלמה בתשובה:

(לב) "למען עבדי דוד". כנ"ל פסוק י"ג:

(לד) השאלות (לד) הלא מיד שלמה לא לקח כלל והיה מלך כל ימי חייו, ואיך אמר ולא אקח את כל הממלכה כי נשיא אשיתנו?:

"ולא אקח". ר"ל הגם שקרעתי הממלכה "מידו" ר"ל שגזרתי עליו שלא תשאר בידו, "לא אקח את כל הממלכה" בפועל "מידו", ור"ל אף מקצת הממלכה (כמו (ויקרא ג, יז) כל חלב וכל דם לא תאכלו). אך הקריעה היא לענין שלא יורישנה לבניו, "כי" רק "נשיא אשיתנו כל ימי חייו", שהנשיא אינו מוריש הנשיאות לבניו, ומזה הצד שהוא לא יוריש אותה לבנו אינו עוד מלך (שהמלכות ירושה לבניו) רק נשיא, וזה "למען דוד עבדי" (כנ"ל פסוק יב):

(לה) "ולקחתי". אבל מיד בנו אקחנה בפעל:

(לז) השאלות (לז) מז"ש ומלכת בכל אשר תאוה נפשך, הלא אם יאוה למלוך גם על שבט יהודה לא ימלך כפי מאויי נפשו?:

"ומלכת בכל אשר תאוה נפשך". א"ל תנאי אל המלוכה שטרם ימלוך על העם ימלוך על עצמו, אם ימלוך על כחות נפשו ותאוותיו שיכנעו תחת משמעת השכל אז הוא הראוי למלוך על העם, כמ"ש הכוזרי, וז"ש "אם תמלוך" ותמשול "בכל אשר תאוה נפשך" להכניע תאוות נפשך, אז "והיית מלך על ישראל":

(לח) "והיה אם". נוסף לזה, "תשמע את כל אשר אצוך", ולא תהיה כשאול שהתחכם לעשות כפי שכלו רק תשמור כפי מצות ה' ע"י נביא וכפי חקי התורה ומצותיו "כאשר עשה דוד עבדי" שלא נמשך אחרי שכלו:

(לט) "ואענה את זרע דוד". שיהיו מעונים ר"ל נכנעים לפניך, וזה יהיה "בעבור זאת" שלא שמרו מצות ה' (כנ"ל פל"ג): "אך לא כל הימים". כי יהיו ימים שיתחזקו מלכי יהודה ולא יהיו מעונים לפני מלכי ישראל, וגם רמז שיבא עת באחרית הימים שתשוב המלוכה כולה לבית דוד:

(מ) "ויבקש". אחר הדבר הזה הרים ירבעם יד במלך, "ויבקש" שלמה להמיתו ויברח אל שישק, שפרעה שהתחתן עם שלמה מת כבר ומלך זה היה שונא לבית שלמה, שלכן עלה על רחבעם:

(מא) "ויתר דברי שלמה". עמ"ש בפי' ד"ה:

(מב) השאלות (מב) מ"ש מלך בירושלים הוא מיותר, מי לא ידע שהיה בירושלים:

"והימים אשר מלך שלמה בירושלים". בא להבדיל בינו לבין דוד אביו שמלך ג"כ ארבעים שנה, אבל דוד לא מלך כל הארבעים שנה בירושלים ולא על כל ישראל, כי שבע שנים מלך בחברון ורק על יהודה, אבל שלמה מלך כל הארבעים בירושלים ועל כל ישראל: