מ"ג מלכים א יא ט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויתאנף יהוה בשלמה כי נטה לבבו מעם יהוה אלהי ישראל הנראה אליו פעמים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּתְאַנַּף יְהוָה בִּשְׁלֹמֹה כִּי נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּתְאַנַּ֥ף יְהֹוָ֖ה בִּשְׁלֹמֹ֑ה כִּֽי־נָטָ֣ה לְבָב֗וֹ מֵעִ֤ם יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַנִּרְאָ֥ה אֵלָ֖יו פַּעֲמָֽיִם׃


מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"פעמים" - פעם בגבעון ופעם אחר תפלתו אבל ביתר הפעמים דבר עמו על ידי נביא 

מצודת ציון

"ויתאנף" - מלשון אף וכעס

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויתאנף ה' בשלמה". מבואר אצלי שפעל אנף הבא בהתפעל מורה על שכלה חרון אפו, כי על ע"ז באו לשונות של קצף

וחרון אף כמ"ש הרמב"ם במורה. אולם פה נגזר העונש שבזה יצא החרון אף עד לכלה, ועז"א ויתאנף, וזה היה מצד "כי נטה לבבו מעם ה' אלהי ישראל הנראה אליו פעמים":