מלבי"ם על ירמיהו ה
<< · מלבי"ם על ירמיהו · ה · >>
פסוק א
ביאור המילות
"בחוצות, ברחובותיה". החוץ הוא אחורי הבתים, ורחוב הוא מקום השוק רחב ששם הרבים מתאספים, כמ"ש ישעיה (ט"ו ג'):
"וראו ודעו". הסדר תמיד ודעו וראו שהראיה מוסיף על הידיעה (ש"א י"ב י"ז, י"ד מ', כ"ד י"א, כ"ה י"ז. ש"ב כ"ד י"ג, מ"א כ' ז' וכ"ב, מ"ב ה' ז'. ירמיה ב' י"ט) ופה הכונה בהפך ראו ועכ"פ ודעו עפ"י הודעת אחרים. ומוסיף ובקשו, ובשמואל א' (כ"ג) ודעו וראו את מקומו וכו' וראו ודעו מכל המחבאים, שתחלה צוה שלא די הודעת אחרים רק יראו בעיניהם, ואז מן הראיה ידעו עפ"י השכל מכל המחבאים וכו':
"משפט, אמונה". משפט בין אדם לחברו. ואמונה בין אדם למקום, בכ"מ, כמ"ש בישעיה (א' כ"א):פסוק ב
פסוק ג
פסוק ד
- א) שיכירו שחטאו, אבל הם לא ידעו דרך ה' אין יודעים כלל מה היא מצוה ומה היא עבירה,
- ב) שיכירו שהעונש אינו מקרי רק השגחיי לעומת החטא והם אינם יודעים "משפט אלהיהם" אין מבינים להבחין שהעונש השגחיי, (וזה מקביל נגד "אך דלים הם נואלו". שמצד שנואלו אינם יודעים דרך ה', ומצד שדלים הם אין מכירים משפט אלהיהם כי חושבים שדלותם ועניים הסבה להם את כל הרעה), וא"כ אחר שזה בא מצד חסרון ידיעה לא תפעל אצלם לא בעונש ולא בתוכחה, ולכן אמרתי.
ביאור המילות
"דרך ה' משפט אלהיהם", כבר כללתי שכל מקום שמזכיר שם הויה ידבר על ההנהגה הכללית, וכ"מ שמזכיר שם אלהים בכינוי אל ישראל מדבר מן ההשגחה הפרטית המיוחדת לישראל, וע"כ על דרך ה' הכללי אמר דרך ה', ועל משפטיו שהם מצד השגחתו המיוחדת לישראל כמ"ש רק אתכם ידעתי וכו' ע"כ אפקד עליכם וכו' אמר אלהיהם:פסוק ה
פסוק ו
ביאור המילות
"זאב ערבות". מענין ערבה ומדבר, או מענין ערב שהזאבים יפולו בעיר בלילה, "ישדדם", מבנין פועל הכבד הדומה למרובע מן ישודד מצבותם (בן מלך).
"רבו פשעיהם, עצמו משובותיהם". הפשעים הם המרדים במעשה אמר רבו בכמות. השובבות הוא ענין נפשיי, שרוחו שובב (כנ"ל ב' י"ט, ג' ו') אמר עצמו באיכות:פסוק ז
ביאור המילות
"אי". כמו אי הבל אחיך, איה הזכות:פסוק ח
ביאור המילות
"מיוזנים משכים", מענין זיון (כי נחי פ"י ונחי ע"ו משתתפים), בהשכמה הם מיוזנים בקישוי אבר, י"מ מענין מזון. וי"מ משכים כמו מאשכים מן מרוח אשך, מיוזנים בביצי ההולדה המרבים התאוה, "ויצהלו" בא על קול הסוס:פסוק ט
פסוק י
ביאור המילות
"בשרותיה". בשורות הכרם, כמו בין שורותם יצהירו (איוב כ"ד י"א). ונטישות הם ענפי הגפן המתפשטים ברוחב בין שורות הכרם (ישעיה י"ח ה'):פסוק יא
פסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
פסוק טו
ביאור המילות
"לא תדע לשונו ולא תשמע מה ידבר". כמו בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם הזה (ישעיה כ"ח), לא תדע לשונו הוא לשון אחרת, ולא תשמע מה ידבר, הוא לעגי שפה, שהמבטא שלו משונה עד שגם היודע הלשון לא יבין דבריו:פסוק טז
פסוק יז
ביאור המילות
"יאכלו בניך". נעלם מלת אשר, אשר יאכלו בניך:פסוק יח
פסוק יט
ביאור המילות
"תחת מה". מלת תחת הנרדף עם מלת יען מורה שהיו התשלומין מדה כנגד מדה, עין תחת עין, זאת להם תחת גאונם, תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה:פסוק כ
ביאור המילות
"הגידו בבית יעקב והשמיעוה ביהודה". ההגדה הוא המגיד דבר חדש, וההשמעה הוא הפרסום (כנ"ל ד' ה'), ובית יעקב הם ההמון מעשרת השבטים, שאין יודעים זאת, להם יגידו, ובית יהודה, שהם יודעים זאת, ישמיע ויפרסם ברבים:פסוק כא
- א) על ידי מופתי התבונה והדעת, ועז"א "עם סכל ואין לב",
- ב) ע"י הבחינה בחוש, עז"א "עינים להם ולא יראו",
- ג) ע"י הקבלה, עז"א "אזנים להם", כמ"ש פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין (ישעיה ו') ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע (דברים כ"ט), הלא תדעו הלא תשמעו הלא הבינותם מוסדות הארץ (ישעיה מ') שהם מושכלות מוחשות מקובלות, ור"ל כי פה יתוכח עמהם,
- א) מצד המושכל, האותי לא תיראו,
- ב) מצד המורגש אם מפני לא תחילו:
פסוק כב
ביאור המילות
"האותי לא תיראו". כבר התבאר אצלי (התו"ה קדושים סי' ד') שיש הבדל בין ירא את ה' ובין ירא מה', שירא את מורה על יראת הרוממות ע"ש, והחילה מפניו, מורה יראת העונש:פסוק כג
ביאור המילות
"לב סורר". הלב יציין כח הממשלה אשר בנפש וגם הכח המתעורר אשר ינהיג כל כחות הנפש לטוב או לרע, והתבאר בפרטות בפי' ספר משלי:פסוק כד
- א) הצרכים אשר נשיג מאתו בבלתי אמצעי, שיתיחסו אליו כאילו הוא נותנם לנו בכל פעם ע"י השגחתו המיוחדת, כמו המטר בעתו שהוא לא טבעי רק השגחיי, וז"ש "הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו", הנותן במתנת ידו בכל פעם ע"י השגחתו,
- ב) הצרכים אשר נשיג ע"י הטבע הקבועה מששת ימי בראשית, כמו "שבועות חקות קציר", שיהיה חום ושמש בימי הקציר ולא ירדו גשמים אז, שזה מצד טבע הזמן, וגם בזה אנו צריכים אליו שלא ישנה את הטבע הכולל ע"י רוע מעשינו רק יניח הטבע כמו שהוא, וז"ש "ששבועות חקות קציר" (הם שבעה שבועות מן הפסח עד העצרת שהם ימי הקציר), "ישמר לנו" שישמור הטבע ולא ישנה, ולפ"ז יש בידו לענוש אותנו אם ע"י פעולה בדברים טבעיים כמו חקות קציר שישנה הטבע למען יעניש, אם ע"י הנחת הפעולה ומניעת הטוב בדברים השגחיים כמו המטר, וז"ש הלא.
ביאור המילות
"נירא את ה' אלהינו". מבואר אצלנו בכ"מ ששם אלהים הבא בכינוי מורה על ההשגחה הפרטית להשכיר או להעניש:
"שבועות". מענין מלא שבוע זאת:
"ישמר". שלא ירד הגשם אז. (כמ"ש הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר) שלא ירד מטר בימי הקציר:פסוק כה
ביאור המילות
"עונותיכם וחטאתיכם". הבדלם מבואר בכ"מ, שהעון מזיד או בסבת עוות השכל, והחטא שוגג או בסבת התאוה:
"הטו אלה". הוא בקום ועשה, מנעו הטוב הוא בשב ואל תעשה. כפי חומר החטא כן העונש:פסוק כו
"ישור", מדמה צידתם את האנשים בפח יקוש כציידי עופות, שבעת שפורשים הרשת והעופות נופלים לתוכה, הציד עומד מרחוק עד שהעוף שנוקש ונלכד ישוך וישתוק שאז יציב המשחית שנית ללכוד אחרים, כי כל עוד שהיקושים ר"ל העופות הנלכדים ברשת לא שככו ועודם מתנודדים בהרשת לא יוכל להציב המשחית שנית כי העופות הבאים ירגישו תנועת הנלכדים, וז"ש "ישור" ויביט "כשך יקושים" בעת ישוכו וישתקו העופות הנוקשים ברשת, אז "הציבו המשחית" שנית ללכוד אחרים, אבל זאת לא יעשו הרשעים בצידת עופות, רק כי באופן זה "אנשים ילכדו", שבעת נלכד אחד ברשתם ימתינו עד שימיתוהו וישוכך הדבר ואז ילכדו אנשים אחרים:
ביאור המילות
"ישר". מענין הבטה מרחוק. כמו שור שחקים (איוב ל"ה):
"כשך". כמו כשוך חמת המלך. והוא פעל עבר מן הכפולים כמו יען רך לבבך, וחם השמש:
"יקושים". הם הנוקשים ונלכדים ברשת:
"כלוב". סל שמשימין שם ציד העופות:פסוק כז
"על כן גדלו", ר"ל מה שגדלו ויעשירו אינו מיגיע כפם רק על כן על כל הרצח הזה, ולא היה כמו במדינה שיש בה משפט שהרוצחים יתחבאו במערות וצחיחים כל היום כי יראים מן השופט, אבל הם.
פסוק כח
ביאור המילות
"עשתו" מענין עשת שן. ויל"פ מלשון עשתות שאנן (איוב י"ב), "עשתונות ומחשבות". ר"ל שחשבו דברי רע גם עברו עליו ועשאוהו בפועל:
"ויצליחו". כי דין לא דנו:פסוק כט
פסוק ל
פסוק לא
<< · מלבי"ם על ירמיהו · ה · >>