מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית יט א

שלמה בובר
מדרש תנחומא
הקדום והישן מיוחס לרבי תנחומא ברבי אבא על חמשת חומשי תורה
→בראשית יח כה	בראשית כ א←

[יד] ויבאו שני המלאכים סדומה בערב וגו׳. ילמדנו רבינו: כמה מיתות נמסרו לבית דין? ארבעה, ואלו הן: סקילה שרפה הרג וחנק. ואיזו היא החמורה? רבותינו אמרו: סקילה. ר׳ שמעון בן יוחי אומר: שרפה, שניתנה לבת כהן שזינתה. ראה כמה קשה הזנות, שהיא בשרפה. ר׳ (שמעון) [יהושע] בן לוי אמר משום בר קפרא: על הכל הקב״ה מכפר, חוץ מזנות, שנאמר: "לא ינקה כל הנוגע בה" (משלי ו, כט). אמר ר׳ יהושע בר נחמיה: אף הסדומים, לפי שפרצו בזנות נתחייבו שרפה, שנאמר: "וה׳ המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש" (בראשית יט, כד). כיון שנתחייבו, אמר הקב״ה למלאכים: מה אתם עומדים? לכו והשחיתו! מיד ירדו ועשו קילווסין (פי׳ ציווי) של בוראן, מנין? ממה שקראו בענין: ויבאו שני המלאכים סדומה:

[טו] בערב. מהו בערב? שהיו הסדומים חשוכים כלילה. ד״א בערב, שהגיע ערבה של סדום. "ולוט ישב בשער סדום", שלמד ממעשיו של אברהם, מה כת^ב כאן באברהם? "וירא וירץ לקראתם פתח האהל" (בראשית יח, ב). אמר שלמה: "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כב, ו); על ידי שגדל לוט בביתו של אברהם, תפש מדותיו. "וישתחו אפים ארצה" (בראשית יט, א), כשם שעשה אברהם, הכניסם לתוך ביתו. מה כתיב? "טרם ישכבו" וגו׳ (שם ד), "ויקראו אל לוט" וגו׳ (שם ה). התחילו המלאכים תמיהים לומר: אצלינו הגיע הדבר; והענין הרבה, אלא שלא להטריח בפניכם. לסוף מה עשו? אהד מהם הציל את לוט, ואחד מהם הפך את סדום. ושמא תאמר: באחד מידיו הפכה? לא, אלא באצבע אחד, שהוא אחד מחמשה ביד, שנאמר: "בחלמיש שלח ידו" (איוב כח, ט). לעולם הבא הקב״ה מרפא אותה, וישראל מחלקים אותה, שנאמר: "אחלקה שכם" וגו׳ (תהלים ס, ח):

[טז] וה׳ המטיר על סדום וגו׳ (בראשית יט, כד). ילמדנו רבינו: בית דין שגזרו תענית על הצבור שירדו גשמים, וירדו בו ביום, מהו שישלימו? כך שנו רבותינו: היו מתענין וירדו גשמים קודם הנץ החמה, לא ישלימו; לאחר הנץ החמה, ישלימו, דברי ר׳ מאיר. ור׳ יהודה אומר: קודם חצות לא ישלימו, לאחר חצות ישלימו. ומנין סמכו הדורות שיהו מתענין בשני ובחמישי? אלא כשעשו ישראל אותה מעשה, עלה משה בחמישי וירד בשני, מנין? אמר ר׳ לוי: עלה בחמישי, ומחמישי לחמישי ולחמישי הרי ט״ו, ומערב שבת לערב שבת ולערב שבת ט״ו הרי ל׳, ומשבת לשבת ח׳ הרי ל״ח, ואחד בשבת ושני בשבת הרי מ׳, לכך התקינו חכמים שיהו מתענין בשני ובחמישי, בעלייתו של משה ובירידתו. ובסוף מ׳ ימים נתענו והיו בוכין כנגד משה, ונתמלא עליהן הקב״ה רחמים, ועשה להן אותו יום – יום כפרה לעונותיהם, וזה יום הכיפורים, שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם" (ויקרא טז, ל). ראה מה יפה התשובה, אמר הקב״ה: "שובו אלי ואשובה אליכם" (מלאכי ג, י), שאם ביד אדם כמה עונות והוא שב לפני הקב׳׳ה, הוא מעלה עליו כאילו לא חטא, שנאמר: "כל (חטאותיו) [פשעיו] אשר עשה" וגו׳ (יחזקאל יח, כב), וכיון שהקב״ה מתרה בו פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו עושה תשובה, הוא נפרע ממנו, שנאמר: "הן כל אלה יפעל אל" וגו׳ (איוב לג, כט)), כיון שאין מוצא ממנו הנאה – מיד נפרע ממנו. תדע לך שכן הוא, כשבקש הקב״ה להפוך את סדום וחברותיה, עמד אברהם וביקש עליהם רהמים, סבור שמא יש להם תוחלת, שנאמר: "ויגש אברהם ויאמר" וגו׳ (בראשית יח, כג). מהו ויגש? ר׳ יהושע אומר: אין "ויגש" אלא לשון מלהמה, שנאמר: "ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה" (שמואל ב י, יג). ר' נחמיה אומר: אין "ויגש" אלא לשון תפילה, שנאמר: "ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא" וגו׳ (מלכים א יח, לו). וחכמים אומרים: אין "ויגש" אלא לשון בקשה, שנאמר: "ויגש אליו יהודה" (בראשית מד, יח). אמר אברהם לפני הקב״ה: "חלילה לך" וגו׳, והיה מבקש עליהם רחמים, עד שירד מחמישים לעשרה. כיון שלא מצא להם זכות – נסתלקה שכינה ממנו, שנאמר: "וילך ה׳ כאשר כלה" וגו׳ (בראשית יח, לג). מיד באתה עליהם הפורענות, (שנאמר) [מנין? ממה שקרינו בעניין]: וה׳ המטיר על סדום:

[יז] [וה׳ המטיר על סדום]. זהו שאמר הכתוב: "כמו שבלול תמס יהלך" (תהלים נח, ט); [כמו שהשבולת הזו נשטפת, כן אנשי סדום נשטפו. תמס יהלך], שהמסה אותם הקב״ה באש. "נפל אשת בל חזו שמש" (שם), שלא חזו אנשי סדום, שנאמר: "השמש יצא על הארץ" (בראשית יט, כג), מה כתיב שם? וה' המטיר על סדום וגו':

דבר אחר: מהו "כמו שבלול"? כמו שהשבולת הזו של מים שוטפת כל מה שהיא מוצאה, כך תוריכוס שעומד במדינה, כל מה שנמצא עמו נשטף עמו, שנאמר: "כמו שבלול". וכיון שמת אינו רואה עוד שמש, למה? שהוא תוריכוס:

[יח] [וה׳ המטיר]. זהו שאמר הכתוב: "ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם" (תהלים יא, ו). המנה הזאת היתה מתוקנת עד שלא נברא העולם, שנאמר: מנת כוסם; מהו מנת כוסם? "כי כוס ביד ה׳ ויין חמר מלא מסך ויגר מזה" וגו׳ (תהלים עה, ט). "כי כוס ביד ה׳" וגו׳, שמא תאמר שהוא חסר? תלמוד לומר "מלא מסך". שמא תאמר לא ממנו היו שותים? תלמוד לומר "ויגר מזה, אף שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ" (שם). לכך נאמר: מנת כוסם, מאותו הכוס שתו, שנאמר: מנת כוסם:

דבר אחר: ימטר על רשעים פחים, אמר ר׳ חנינא בן פזי: אין הקב״ה מוריד מלמעלה דבר רע, אלא מטר ונעשה גפרית:

[יט] דבר אחר: וה׳ המטיר על סדום וגו׳ מאת ה׳. מהו מאת ה׳? אלא הוא אומר: "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים" (שמות טז, יד), וכאן הוא אומר: וה׳ המטיר על סדום. אמר ר׳ ברכיה: למה הדבר דומה? למלך שהיה עומד אצל הכבשן של נחתום. נכנס אוהבו אצלו, רדה פת חמה נתן לו; נכנס שונאו, חתה גחלים ונתן לו. כך הקב״ה, כשבאו ישראל אל המדבר – הוריד להם לחם מן השמים, שנאמר: "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים"; וכשבאו הסדומים לידי עבירות, הוריד להם אש מן השמים, שנאמר: וה׳ המטיר על סדום. מהו וה׳? שישב עליהם בדין סנהדרין של שבעים ואחד וחייבן, והוריד עליהן אש ויצאו לשרפה, שנאמר: מאת ה׳ מן השמים. כיוצא בדבר אתה אומר: וה׳ המטיר.

מאת ה׳. אם בא אדם לשואלך, מה כתיב בפסוק הזה: וה׳ המטיר וגו׳ מאת ה׳, אמור לו: יש בפסוקין כיוצא בדבר; "ויאמר (אל עבדיו) [המלך להם] קחו עמכם [את] עבדי אדוניכם" (מלכים א א, לג), לא היה צריך לומר אלא "את עבדי". ובתורה מנין? "ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך" (בראשית ד, כג), לא היה צריך לומר אלא "נשי". הרי בתורה, ובכתובים מנין? שנאמר: "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך" (אסתר ח, ח), לא היה צריך לומר אלא "בטבעתי". אף כאן, וה׳ המטיר וגו' מאת ה׳:

[כ] מאת ה׳. מה כתיב למעלה מן הענין? "ויבאו שני המלאכים סדומה בערב". להלן אצל אברהם באו שלשה, שנאמר: "וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים" (בראשית יח, א), וכאן הם שנים, שנאמר: "ויבאו שני המלאכים"? אלא שלשה מלאכים שלח הקב״ה, כל אחד ואחד לעשות שליחותו. אחד הלך לבשר את שרה, ואחד למלט את לוט, ואחד להפוך את סדום, ואין מלאך עושה שתי שליחות, [ואין שני מלאכים עושים שליחות אחת]. מיכאל הלך לבשר את שרה, "שוב נשוב אליך" אין כתיב כאן, אלא "אשוב". עשה שליחותו והלך לו, והשנים הלכו לעשות את שליחותן, שנאמר: "ויבאו שני המלאכים סדומה בערב". להלן קרא אותן אנשים, וכאן קרא אותן מלאכים? אלא אמר ר׳ אלכסנדרי: אצל אברהם היו אגשים, שהיו המלאכים מצויין בביתו של אברהם, שנאמר: "צופיה הליכות ביתה" (משלי לא, כז), שהיו הולכי ביתו של אברהם מלאכים, ועל ידי שהיה מצוי במלאכים, נדמו לו בדמות אנשים, אבל לוט שהיה הדיוט, נראו לו מלאכים, שנאמר: ויבאו שני המלאכים סדומה וגו׳:

[כא] כתיב: "והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש" (איוב כג, יג). דרש ר׳ פפייס: לפי שהוא יחיד בעולמו ואין מי שימחה בידו, כל מה שהוא מבקש הוא עושה. א״ל ר׳ עקיבא: דייך פפייס, אין דורשין כאן, אלא הכל עושה בדין, ומהו באחד? אלא כשם שהשואל שואל למטן כך למעלן, וכשם שהסנהדרין נושאין ונותנין למטן כך למעלן, שנאמר: "ראיתי את ה׳ יושב על כסאו וכל צבא השמים (עומדין) [עמד] עליו מימינו ומשמאלו" (מלכים א כב, יט). וכי שמאל (וימין) למעלה? והלא כבר נאמר: "ימינך ה׳ נאדרי בכח" (שמות טו, ו), אלא אלו מטין לכף זכות, ואלו מטין לכף חובה. הרי הכל במשפט, וכשם שהשואל שואל למטן כך למעלן, מנין? שכך אמר דניאל: "בגזירת עירין פתגמא (ובמאמר) [ומאמר] קדישין שאילתא" (דניאל ד, יד). ואתה אומר: לפי שהוא יחיד בעולמו עושה כל מה שהוא מבקש? מהו והוא באחד? אמר ר׳ פנחס הכהן בר חמא: על שהוא יחידי בעולמו יודע משפטן של בריותיו. [ר׳ יהודה הלוי ב״ר שלום: על שהוא יחידי בעולם יודע דעתן של בריותיו], למי שהוא אומר "לך בשליחותי" ילך, הוי אומר "ונפשו אותה ויעש" (איוב כג, יג). וכן ירמיה אמר: "נער אנכי" (ירמיהו א, ו), א״ל הקב״ה: "אל תאמר נער אנכי" (שם ז). ואף בסדום נשא ונתן בדינם וראה שהן חייבים כליה, ואחר כך שלח אותם להפכם, לכך נאמר: ויבאו שני המלאכים סדומה:

להלן קורא אותן אנשים, וכאן קורא אותן מלאכים, למה הדבר דומה? לאדם שלקח שולטן מן המלך. כל הימים שהיה מהלך בדרך, הוא מהלך פגן (פי׳ יחידי), (לא עשה אלא) כיון שנכנס לישב במקומו, התחילו המוכסין שלו ובני המדינה מכבדין אותו, כך המלאכים, כיון שבאו להפוך את המדינה, עד שלא נכנסו לסדום היו מהלכין כאנשים; משבאו לסדום כתיב: ויבאו שני המלאכים. בשש שעות נפטרו מאצל אברהם, ובאו לסדום בערב? אלא שהיו מלאכים של רחמים, והיו ממתינים שמא ילמד אברהם זכות על ידן כדי שלא תהפוך, לפיכך המתינו עד הערב. דבר אחר: למה בערב? לפי שהיו מעשיהם של סדומים חשוכים כערב ולילה:

ולוט יושב בשער סדום (בראשית יט, א). ישב כתיב, חמשה דיינים היו בסדום, ולוט רע מכולם והושיבוהו ביניהם, שכך כתיב: ולוט ישב בשער סדום.

"חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כב, ו). לפי שגדל בביתו של אברהם וראהו מקבל עוברים ושבים, למד ממנו, לפיכך הכניס המלאכים אצלו. מה כתיב שם? "טרם ישכבו" וגו׳ (בראשית יט, ד). התחילו המלאכים תמהים לומר: עד אצלינו הגיע את הדבר? אמר לוט למלאכים: מה באתם לעשות כאן? אמרו לו: "כי משחיתים אנחנו" (שם יג); גילו לו מסטירין (פי׳ סתר) שלהם, לפיכך נדחו ממחיצתן קל״ח שנה. ר' תנחומא אמר ק״ל שנה, כמנין סלם בגימטריא:

[כב] "ויקראו אל לוט" וגו׳ "ונדעה אותם" (בראשית יט, ה), שבקשו לענותן. אמר ר׳ חייא בר אבא: מכאן אתה למד שהיו שטופין בזמה. אמר להן: "הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש" (שם ח). מלמד שבקש להכניסן בתוך ביתו, ולא הניחה לו אשתו, מה עשה? הכניסן לתוך הקורה שלו. "וילאו למצוא הפתח" (שם יא). כיון שראו שהן ראויין כליה, אף הן הצילו את לוט. מה כתיב שם? "השמש יצא על הארץ" (בראשית יט, כג), "וה׳ המטיר על סדום" (שם כד).

"ויהפך את הערים" (בראשית יט, כה), שמא תאמר בה׳ אצבעותיו הפכה? אמר ר׳ אייבו: באחת מאצבעותיו הפכה לכרכי סדום, שנאמר: "בחלמיש שלח ידו" (א־וב כח נו). לעולם הבא כשירפא הקב״ה את ישראל – מרפא אותה, שנאמר: "ונתתי לה את כרמיה משם (הושע ב, יז). "כרמיה" – אלו הנביאים; "ואת עמק עכור לפתח תקוה" (שם), עמק שעכרתי באפי לפתח תקוה. אותה שעה אומרים שירה, שנאמר: "וענתה שמה כימי נעוריה" (שם), ואין "וענתה" אלא שירה, שנאמר: "ענו לה' בתודה" (תהלים קמז, ז):