מדרש תנחומא בשלח י

י. [ עריכה ]
ואתה הרם את מטך. עשרה נסים נעשה להם על הים: נבקע להם הים ונבקע כמין כפה, שנאמר (חבקוק ג , יד): "נקבת במטיו ראש פרזיו" וגו'. ונחלק לשנים עשר שבילים, שנאמר: ונטה ידך על הים ובקעהו. ונעשה יבשה, שנאמר: ובני ישראל הלכו ביבשה. ונעשו כמין טיט, שנאמר (שם, טו) "דרכת בים סוסיך חמר מים רבים". ונעשו המים פרורים, שנאמר (תהלים עד, יג): "אתה פוררת בעזך ים". ונעשו סלעים סלעים, שנאמר (שם, יג) "שברת ראשי תנינים על המים". ונעשו גזרים, שנאמר (שם קלו, יג) "לגוזר ים סוף לגזרים". ונעשו ערמות ערמות, שנאמר: וברוח אפיך נערמו מים. ונעשו כמו נד, שנאמר: נצבו כמו נד. ויצאו להם כדי מים מתוקין מתוך מלוחין. וקפאו המים ונעשו ככלי זכוכית, שנאמר: קפאו תהומות. רבי יהודה אומר: הרי מקראות עשר ממקומות הרבה. משל לאחד, שהיה מהלך בדרך והיה מנהיג בנו לפניו. באו ליסטים לשבותו מלפניו, החזירו לאחוריו. בא הזאב, נטלו מאחוריו, נתנו לפניו. ראה לסטין מאחוריו וזאב מלפניו, נתנו על זרועותיו. אף כך הקדוש ברוך הוא לישראל. הים לפניהם ומצרים לאחוריהם, קחם על זרועותיו. התחיל מצטער, פירש עליו בגדו, שנאמר (שם קה, לט) "פרש ענן למסך". הרעיב, נתן לו לחם, שנאמר: הנני ממטיר לכם לחם. צמא, נתן לו מים, שנאמר (שם עח, טז) "ויוציא נוזלים מסלע". כנגדן אמרו ליה ישראל עשר שירות: הראשונה במצרים, שנאמר (ישעיהו ל, כט): "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג". השנית על הים, שנאמר: אז ישיר משה. השלישית על הבאר (במדבר כא, יז): "אז ישיר ישראל את השירה". הרביעית אמר משה (דברים לא , כד): "ויהי ככלות משה לכתוב" וגו'. החמישית (יהושע י, יב): "אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי". השישית (שופטים ה , א): "ותשר דבורה וברק בן אבינועם". השביעית (שמואל ב כב, א): "וידבר דוד לה' את דברי השירה". השמינית (תהלים ל, א): "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". וכי דוד חנכו? והרי שלמה חנכו! אלא מתוך שדוד נתן נפשו עליו, נקרא על שמו. כיוצא בו, "ותתצב אחותו". והלא אחות שניהם הייתה! אלא שנתנה נפשה עליו, נקראת על שמו. כיוצא בו (בראשית לד, כה): "ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה". והלא אחות כל השבטים הייתה! אלא מתוך שנתנו נפשם עליה, נקראת על שמם. כיוצא בו (במדבר כה , יח): "על דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם". וכי אחותם הייתה? אלא מתוך שנתנה נפשה על אומתה, נקראת על שמם.

פרק טו

אז ישיר, ויאמינו בה'. לפיכך זכו לירש את הארץ. אתה מוצא בשכר אמנה שהאמין אברהם אבינו בה', ירש העולם הזה והעולם הבא, שנאמר (בראשית טו, ו): "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". וכן (שמות ד , לא): "ויאמן העם". וכתיב (תהלים לא, כד): "אמונים נוצר ה' ומשלם על יתר עושה גאווה". וכן במשה (שמות יז , יב): "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש". ואומר (תהלים קיח, כ): "זה השער לה' צדיקים יבואו בו". אלו בעלי אמנה, שנאמר (ישעיהו כו , ב): "פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים". השער הזה בעלי אמנה נכנסין בו, שנאמר (תהלים צב, ב): "טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון", (שם, ג) "להגיד בבקר חסדך" וגו'. מה כתיב בתריה (שם, ה) "כי שמחתני". מי גרם לנו לשמחה זו? אמנה שהאמינו אבותינו בעולם הזה שכולו לילות, כדכתיב (שם, ג) "ואמונתך בלילות". וכתיב (חבקוק ב , ד): "וצדיק באמונתו יחיה". וכתיב (איכה ג , כג): "חדשים לבקרים רבה אמונתך". ואין הגליות עתידות להיגאל, אלא בשכר אמנה, שנאמר (שיר השירים ד, ח): "אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה" וגו'. ואומר (הושע ב, כב): "וארשתיך לי באמונה". הא למדת, שגדולה אמנה. שבשכר אמנה, שרתה עליהם שכינה ואמרו שירה, שנאמר: ויאמינו בה'. אז ישיר משה. ואומר (תהלים קו , יב): "ויאמינו בדבריו ישירו תהילתו". אז ישיר, לשעבר. ויש אז לעתיד. כיוצא בדבר אתה אומר (בראשית ד , כו): "אז הוחל לקרא בשם ה'", "אז אמרה חתן דמים" (שמות ד , כו), "אז ישיר", "אז ישיר ישראל" (במדבר כא, יז), "אז ידבר יהושע" (יהושע י, יב), "אז אמר דוד" (דברי הימים א טו, ב), "אז אמר שלמה" (מלכים א ח, יב), כולהון לשעבר. ויש אז לעתיד, ואלין אנון לעתיד: "אז תראי ונהרת" (ישעיהו ס, ה), (שם נח, ח) "אז יבקע כשחר אורך", (שם לה, ו) "אז ידלג כאיל", (שם, ה) "אז תפקחנה עיני עורים", "אז תשמח בתולה" (ירמיהו לא , יב), "אז ימלא שחוק" וגו' "אז יאמרו בגוים" (תהלים קכו, ב), כל אלו לעתיד. מכאן למדנו תחיית המתים מן התורה. משה ובני ישראל. משה שקול כנגד כל ישראל. דבר אחר: משה ובני ישראל. משה אמר שירה כנגד כל ישראל. את השירה הזאת. וכי שירה אחת היא, והלא עשר שירות הן כדמפרש לעיל. שירה שמינית (שם ל, א) "מזמור שיר חנכת הבית לדוד". והלא שלמה חנכו, שנאמר (מלכים א ח , סג): "ויחנכו את בית ה' המלך וכל בני ישראל"! אלא לפי שנתן דוד נפשו עליו, נקרא על שמו. וכן הוא אומר (תהלים קלב , א): "זכור ה' לדוד את כל ענותו", (שם, ב) "אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב", (שם, ג) "אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי" וגו', (שם, ה) "עד אמצא מקום לה'" וגו', (שם, ו) "הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער". ראה מה כתיב בו (מלכים א יב, טז): "ועתה ראה ביתך דוד". הא למדת, לפי שנתן נפשו עליה, נקראת על שמו. וכן משה נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו. ומנין שנתן נפשו על התורה? שנאמר (שמות לד, כח): "ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה". ומנין שנקרא על שמו? דכתיב (מלאכי ג, כב): "זכרו תורת משה עבדי". נתן נפשו על ישראל, "ועתה אם תשא חטאתם" וגו' (שמות לב , לב). ונקראו על שמו, "ויזכור ימי עולם משה עמו" (ישעיהו סג , יא). וכתיב (שמות לב , ז): "לך רד כי שחת עמך". נתן נפשו על הדינין, דכתיב (שם ב, יג) "ויאמר לרשע למה תכה רעך". מלפני הדין ברח ולדין חזר. "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל" (דברים לג, כא). והלא המשפט לאלהים הוא! אלא לפי שנתן נפשו עליו, נקראת על שמו. וכן כתיב ביהושפט (דברי הימים ב כ , כא): "ויועץ אל העם ויעמד משוררים לה' ומהללים להדרת קדש בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו". מה נשתנה הודיה זו מכל ההודיות שבתורה שנאמר בכולן כי טוב, וכאן לא נאמר בה כי טוב, כביכול לא הייתה שמחה לפניו במרום על אבודן של רשעים. ומה על אבודן של רשעים אין שמחה לפניו, על אבודן של צדיקים על אחת כמה וכמה! שצדיק אחד לפניו שקול כנגד כל העולם, שנאמר (משלי י, כה): "וצדיק יסוד עולם". שירה התשיעית של שלמה, שיר השירים. העשירית לעתיד (תהלים צח, א): "מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה":