מגן אברהם על אורח חיים תכט
סעיף א עריכה
(א) בה' פסח: וה"ה בשאר י"ט דורשין קודם לכן ל' יום (ב"ח) וכ"כ רש"א בסוכה דף ט' וכ"ה בבכורות פ"ט ועכשיו נוהגין לדרוש בשבת הגדול ובשבת שובה והעיקר להורות לעם ה' דרכי ה' ללמד המעשה אשר יעשון ומהרי"ל הי' דורש גם ה' חג בשבת שובה ומשמע בפ"ק דמגיל' דבי"ט עצמו מחויבים לדרוש בענינו של יום כגון פסח ביציאת מצרים ע"ש גבי פורים שחל בשבת:
(ב) י"ב חדש: וה"ה העני הדר פה י"ב חדש מחויבים ליתן לו (ב"י ביורה דעה סי' רנ"ו) וכ' הסמ"ק האידנא ל' יום והע"ש לא ע"ש, נ"ל דעני שאינו דר פה ל' יום מ"מ מחויבים ליתן לו לאכול מצה אלא שאין נותנים לו חטים:
סעיף ב עריכה
(ג) בכל חדש ניסן: מפני שי"ב נשיאים הקריבו י"ב ימים וכל יום הקרבן הי' י"ט שלו ואח"כ ע"פ ופסח ואסרו חג א"כ יצא רוב החדש בקדושה לפיכך עושין כלו קדש ועיין סי' תק"פ וסימן ת"כ ותקע"ג ות"ע דלא כע"ש:
(ד) בציבור: משמע דס"ל דתענית יחיד שרי כמ"ש בב"י ולכן כ' רמ"א שאין מתענין בו תענית כלל:
(ה) צ"ה ולא קדיש: (הגמ"נ) והב"ח ושל"ה כתבו דאחר אסרו חג יש להתענות יום שמת בו אביו וה"ה ער"ח ול"נ דאין להחמיר דהא תעניתים אלו חומרא בעלמא הם:
(ו) ת"ח: ופשוט דא"צ למיתב תענית לתעניתו ואף על פי שכ' [[שולחן ערוך יורה דעה רטו|הש"כ ביורה דעה סי' רט"ו בשם מהר"מ מ"ץ וימים שא"א בהם תחנון הוי כימים האסורים מדבריהם מ"מ לענין זה נ"ל דמעיקרא הכי קבילו עלייהו להתענות בו ת"ח ועוד דהא הרב"י מיקל בתענית יחיד כמש"ל ואם התענ' בשבת שתוך ניסן ת"ח נ"ל דיתענה תענית לתעניתו בניסן דהרי כ' הב"י בסי' תקס"ח שכמה גאונים כתבו בשם ספר חסידים שהמתענ' בי"ט ראשון ת"ח יתענה בי"ט ב' תעני' לתעניתו וחלקו עליו וגם רמ"א פסק בסי' רפ"ח דלא כוותי' ועמ"ש שם בשם ספר חסידים הגי' שלפנינו ופירושו וא"כ ק"ו דמתענין בניסן וכ"ה בכ"ה בשם ר"ש הלוי סי' ד' וה"ה בין י"ה לסוכות או בימי הגבלה ומ"מ נ"ל דאם הוא סמוך לעשור לחדש יתענה בי' לחדש שהוא תענית צדיקים כמ"ש סי' תק"פ וה"ה אם היה ביום ראשון ר"ח ניסן מתענה עיין סי' תקע"ג:
(ז) מזמור לתוד': שלחמי תודה היו חמץ ואפי' בע"פ אסו' להקריב שיבואו לידי נותר:
(ח) אסרו חג: בב"י כאן משמע שמותר להתענות בו וכ"מ סוף סי' תצ"ד דדוקא אחר שבועות אסור משום שהוא יום טבוח וכ"מ בתענית דף י"ח ע"א דלא כב"ח מיהו בתו' ר"ה דף י"ט ע"ב משמע דהמנהג שלא להתענות: מ"כ ליתן חרם בבה"כ לאיזה צורך גדול מותר בניסן אף אם תאמר שאסור בתשרי משום שתלוין בדין כדלקמן סי' תר"ב: