מ"ג תהלים סט ז


<< · מ"ג תהלים · סט · ז · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אל יבשו בי קויך אדני יהוה צבאות אל יכלמו בי מבקשיך אלהי ישראל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַל יֵבֹשׁוּ בִי קֹוֶיךָ אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת אַל יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַל־יֵ֘בֹ֤שׁוּ בִ֨י ׀ קֹוֶ֮יךָ֮
  אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֗ה צְבָ֫א֥וֹת
    אַל־יִכָּ֣לְמֽוּ בִ֣י מְבַקְשֶׁ֑יךָ
    אֱ֝לֹהֵ֗י יִשְׂרָאֵֽל׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אל יבשו בי קויך" - אל תניחני בידם פן יבושו קויך במה שמאורע בי ויאמרו הלא כך אירע למי שהיה מקוה להקב"ה

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אל, ה' צבאות - שהוא אלהי השמים, כי הצבאות שמה הם. אלהי ישראל - שהם צבאותיו בארץ.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"בי" - ר"ל על ידי 

מצודת דוד

"אל יבושו" - כי אם לא תענה לי יבושו א"כ כל המקוים לך בראותם שלא תועיל לי תוחלתי

"אל יכלמו" - כפל הדבר במ"ש

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אל יבושו" ר"ל הגם שאתה ידעת לאולתי, בכ"ז עליך להושיעני כדי "שלא יבושו על ידי קויך ה' צבאות", ויש הבדל בין בושה וכלימה, שהבושה היא בעצמו והכלימה היא מאחרים, והתקוה היא בלב, ואם לא תבא התקוה יבושו בפני עצמם שקוו בחנם, "ואל יכלמו בי מבקשיך" אותם המבקשים אותך בפועל, שזה נראה לכל ואם לא תבא בקשתם יכלמו גם מאחרים שראו שבקשו בחנם:

ביאור המילות

(ז-ח) "יבשו, יכלמו". התבאר בכ"מ בושה מעצמו וכלימה מאחרים, וחרפה גדולה מכלימה, רק שהכלימה הוא דוקא בפניו, וכן החרפה הוא על דבר והכלימה הוא גם בלא דבר, ובזה כלימה מוסיף על חרפה, וכ"ה בירמיה (כ"ג מ'):
 

<< · מ"ג תהלים · סט · ז · >>