פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
קרבה", הגאולה היא מצד הקורבה, כמו גאולת קרובים, והפדות הוא מצד הדבר עצמו, וז"ש "
קרבה אל נפשי" מצד הקורבה שיש לך עם נפשי מצד שהיא חלק אלוה ממעל, ומצד זה "
גאלה" כקרוב הגואל את קרובו כי אין גואל קרוב ממך, ומצד גופי שאינו קרוב שלך "
למען אויבי פדני", תפדהו מצד עצמו אחר שנפל ביד אויביו לבל ישחיתהו:
ביאור המילות
"
גאלה, פדנו". התבאר
(ישעיה ל"ה) ובכ"מ, שהגאולה הוא מצד הקורבה, והפדיה הוא מצד הדבר עצמו והול"ל קרבה כי הוא מגזרת פעל, ואמר קרבה שר"ל מצד הקורבה גאל אותה:
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אתה", נגד הגאולה הנפשיית אמר "
אתה ידעת חרפתי ובשתי" שהיא בעבורך, כמ"ש כי עליך נשאתי חרפה, ונגד הפדות למען אויביו, אמר "
הלא נגדך כל צוררי", וראית איך צוררים המה לי בנכליהם:
ביאור המילות
"
חרפתי, ובשתי, וכלמתי". עיין פסוק ז' ח':
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
חרפה, החרפה" כבר "
שברה את לבי", שהלב הוא מקור החיים והוא נשבר, עד כי "
אנושה" שהיא מכת מות אחר שנגע עד לבי, "
ואקוה לנוד" מצייר א"ע כמת ורוצה שינחמו וינודו עליו כמו שעושים על מת ואין "
מגיד לו ומנחם אותו":
ביאור המילות
"ואנושה". כאב אנוש והא' היא א' איתן ונפלה א' השורש.
"
לנוד, ולמנחמים". בארתי
(ישעיה מ"ט) כי הנידה הוא מן הקרובים ואין, כי אין קרובים, ומנחמים יהיו גם אחרים, רק הוא לא מצא מנחם:
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ויתנו בברותי ראש" בסעודת הבראה שעושים לו (כמו שעושים להאונן שסעודה זו באה משל אחרים) יתנו בה ראש ולענה, ותחת שהיו נותנים להאבל בסעודה זו יין לשתות, כמ"ש תנו שכר לאובד, "
ישקוני חומץ":
ביאור המילות
"
בברותי". פעל ברה על האכילה בא על שמאכילים החולה להברותו
(ש"ב י"ג), או על סעודת הבראה של האבל, להברות את דוד לחם
(שם ג' ל"ה), ולא ברה אתם לחם
(שם י"ב י"ז), היו לברות למו
(איכה ד'):
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
יהי", העוף נצוד בפח ע"י שנותנים אוכל בהפח והוא בא לשם ונצוד, עפ"ז יאמר ששולחנם שיבואו לאכול עליו יהיה לפניהם לפח, והפח צד את הבעל חי ואינו מזיקו, והמוקש הוא המזיק אותו, ועז"א "
ולשלומים" דבר שיחשבו שהוא לשלום, יהיה "
לפניהם למוקש":
ביאור המילות
"
ולשלומים". משם שלום, ויל"פ יהיו לפניהם לפח ולאנשי שלומים למוקש:
פסוק כד
• לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
תחשכנה עיניהם מראות" שלא יראו את המוקש ויוקשו בו, "
ומתניהם תמיד המעד" כדי שימעדו ויפלו בהפח:
פסוק כה
• לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שפך עליהם", הזעם הוא הקללה, וחרון אף הוא הקצף, והמליצה תצייר כי המוכן ליסר את החוטא הוא שבט אפו של ה', והיסורים עצמם שבם ייסר הוא הזעם, כמ"ש הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי, ועז"א "
שישפוך עליהם זעמו" וקללתו, "
וחרון אפו" שהוא ההולך בשליחותו להריק עליהם זעמו, הוא "
ישיגם":
ביאור המילות
"
זעמך וחרון אפך". עי' הבדלם ישעיה
(י' ה'):
פסוק כו
• לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
תהי טירתם" שהיא קבועה תהיה "
נשמה", וגם "
באהליהם" שהם מטולטלים ממקום למקום "
אל יהיה יושב", כי לא יהיה להם אף אהל עראי:
ביאור המילות
"
טירתם". בא על הארמנות ובנינים הגדולים שבו יתקבצו העדה כמו בתי העצה, או בתי עבודת אליליהם:
פסוק כז
• לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי", שיעור הכתוב "
כי יספרו, אתה אשר הכית רדפו", שיאמרו שהנרדף מאתם הוא מוכה אלהים, שאלהים הכהו, והמוכה מאתם יאמרו שאתה כבר עשיתו חלל, בענין שיאמרו שרודפים את המוכה מאלהים ומכאיבים את החלל של ה', שכבר קדם להיות חלל קודם שיכאיבוהו, וקדם להיות מוכה קודם שירדפוהו להכותו:
פסוק כח
• לפירוש "פסוק כח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
תנה עון" זה שאומרים שאתה עשית זאת, "
על עונם", שיהיה עון זה צף למעלה על עונותיהם, "
ואל יבואו בצדקתך", כמו שהם רוצים להצדיק מעשיהם על ידי שמיחסים לך עולה, כן לא יבואו בצדקתך, רק.
