מלבי"ם על תהלים סט
<< · מלבי"ם על תהלים · סט · >>
פסוק א
פסוק ב
פסוק ג
- א) הטיט שתחת רגליו הוא "יון מצולה", שוא יון טיט נדבק שקשה להוציא רגליו משם, והטיט עמוק מאד עד "שאין מעמד", אין שם תהום שיכול לעמוד עליו ברגליו,
- ב) "באתי במעמקי מים" שהמים עמוקים,
- ג) שהם רודפים כי "שבולת שטפתני", והנמשל, מקומו בירושלים נרפש ע"י המרד, והאויבים רבים, והסכנה עצומה, והשבולת שטפו ממקומו לברוח מן הארץ:
פסוק ד
ביאור המילות
"נחר". עבר מן הכפולים, כמו ושכן חררים:פסוק ה
- א) השונאים אותו ע"י שאומרים שהוא חוטא ואיש רע מעללים, ועז"א "רבו משערות ראשי שונאי חנם", שבאמת שנאתם הוא בחנם כי לא חטאתי,
- ב) אויבים המבקשים רעתו שחשבו שהוא הרע להם ועז"א "רבו מצמיתי" והם "אויבי שקר" כי לא עשיתי להם רע,
- ג) הבאים לקחת ממונו עז"א "אשר לא גזלתי אז, אשיב", ר"ל שבאו עליו בג' ענינים על נפשו ועל גופו ועל ממונו וכנ"ל סי' ל"ה:
ביאור המילות
"שנאי חנם, איבי שקר". עי' למעלה (ל"ה י"ט), על השונאים אמר רבו בכמות, ועל האויבים עצמו באיכות, כי הם ילחמו אתו להצמיתו ולהכריתו:פסוק ו
ביאור המילות
"אולתי". אויל הוא המסתפק כמ"ש בפי' משלי:פסוק ז
ביאור המילות
(ז-ח) "יבשו, יכלמו". התבאר בכ"מ בושה מעצמו וכלימה מאחרים, וחרפה גדולה מכלימה, רק שהכלימה הוא דוקא בפניו, וכן החרפה הוא על דבר והכלימה הוא גם בלא דבר, ובזה כלימה מוסיף על חרפה, וכ"ה בירמיה (כ"ג מ'):פסוק ח
פסוק ט
ביאור המילות
"מוזר לאחי, ונכרי לבני אמי". בארתי (ישעיה כ"ח), שהנכרי גרוע מן הזר, שהזר הוא לאותו דבר כמו ישראל אצל תרומה וכדומה, והנכרי הוא מארץ רחוקה, לאחי מן האב אני מוזר מן הירושה ולא נכרי לגמרי, ולבני אמי שאיני יורש עמהם אני נכרי לגמרי:פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
פסוק יג
- א) שתענני מצד החסד,
- ב) "שתענני באמת ישעך", מצד האמת על ישעך, היינו מצד ההבטחה שהבטחת להושיע לי:
פסוק יד
ביאור המילות
"חסדך, באמת". מבואר בכ"מ שהחסד הוא בדבר שאינו מחויב, והאמת הוא לקיים דבר המובטח:פסוק טו
פסוק טז
פסוק יז
- א) מצד החסד,
- ב) מצד הרחמים שיראה בעניו, עז"א "כרוב רחמיך פנה עלי":
פסוק יח
פסוק יט
ביאור המילות
"גאלה, פדנו". התבאר (ישעיה ל"ה) ובכ"מ, שהגאולה הוא מצד הקורבה, והפדיה הוא מצד הדבר עצמו והול"ל קרבה כי הוא מגזרת פעל, ואמר קרבה שר"ל מצד הקורבה גאל אותה:פסוק כ
ביאור המילות
"חרפתי, ובשתי, וכלמתי". עיין פסוק ז' ח':פסוק כא
ביאור המילות
"ואנושה". כאב אנוש והא' היא א' איתן ונפלה א' השורש.
"לנוד, ולמנחמים". בארתי (ישעיה מ"ט) כי הנידה הוא מן הקרובים ואין, כי אין קרובים, ומנחמים יהיו גם אחרים, רק הוא לא מצא מנחם:פסוק כב
ביאור המילות
"בברותי". פעל ברה על האכילה בא על שמאכילים החולה להברותו (ש"ב י"ג), או על סעודת הבראה של האבל, להברות את דוד לחם (שם ג' ל"ה), ולא ברה אתם לחם (שם י"ב י"ז), היו לברות למו (איכה ד'):פסוק כג
ביאור המילות
"ולשלומים". משם שלום, ויל"פ יהיו לפניהם לפח ולאנשי שלומים למוקש:פסוק כד
פסוק כה
ביאור המילות
"זעמך וחרון אפך". עי' הבדלם ישעיה (י' ה'):פסוק כו
ביאור המילות
"טירתם". בא על הארמנות ובנינים הגדולים שבו יתקבצו העדה כמו בתי העצה, או בתי עבודת אליליהם:פסוק כז
פסוק כח
פסוק כט
פסוק ל
פסוק לא
פסוק לב
פסוק לג
פסוק לד
פסוק לה
פסוק לו
ביאור המילות
(לו-לז) "וירשוה, ינחלוה". ירושה היא הורקת הרשות מהמוריש להיורש, ונחלה הוא נחלת אבות לבנים עד עולם (ישעיה נ"ז י"ג):פסוק לז
<< · מלבי"ם על תהלים · סט · >>