מ"ג תהלים ט ו


<< · מ"ג תהלים · ט · ו · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גערת גוים אבדת רשע שמם מחית לעולם ועד

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גָּעַרְתָּ גוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
גָּעַ֣רְתָּ ג֭וֹיִם אִבַּ֣דְתָּ רָשָׁ֑ע
  שְׁמָ֥ם מָ֝חִ֗יתָ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"גערת גוים" - עמלק ראשית גוים (במדבר כד)

"אבדת רשע" - אבותיו

"שמם מחית" - כי מחה אמחה (שמות יז)

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

גערת - בלא בי"ת כדמות כריתה הנני גוער לכם את הזרע.

אבדת רשע - הוא לבן.

לעולם ועד - מלה קצרה לעולם ועד עולם, ובעבור שהוא סוף הפסוק שב הפתח קמץ קטן, ובעבור אות התנועה באות עי"ן שהוא הראשון, נקמץ הוי"ו כמו: הוציא לחם ויין.

רד"ק

לפירוש "רד"ק" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

גערת גוים גערה הקשורה בלא בי"ת לשון השחתה, כמו גער חית קנה (תהלים סח לא) ; וכמו הנני גער לכם את הזרע (מלאכי ב ג) ; וכן גערת גוים זה.


ואמר: גערת גוים הם הפלשתים, אבדת רשע גלית הפלשתי, שמם מחית על המתים במלחמה אמרו, שנאמר (שמואל א יז נב) ויפלו חללי פלשתים.


לעולם ועד: המלה הזאת (ועד) ענינה ארך הזמן יותר מעולם.

ובלא סוף פסוק היא בפת"ח: בלא אתנ"ח כמו ואל לעד תזכר עון (ישעיהו סד ח), ובאתנ"ח כמו הזאת ידעת מני עד (איוב כ ד) ; ובסוף פסוק לעולם ועד בסגו"ל.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"גערת" - ענין זעקת נזיפה 

מצודת דוד

"גערת" - בעבורי גערת גוים וגו' ומחית שמם לבל יזכרו

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"גערת גוים", אשר היו בעזרתו, "וגם אבדת רשע", הוא לבן בעצמו, וגם את "שמם מחית לעולם ועד" שלא יקומו עוד לעולם, רצה לומר שאחר שהתחילה מפלתם במלחמה גם אחר כך כשהיו בביתם היתה יד ה' בם להומם ולאבדם:

ביאור המילות

"גערת". גערה בלא ב' אחריו הוא ענין השחתה גער חית קנה:
 

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ו) ואין לומר כי עדיין יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר, אם היה הוא ובית דינו לא היה מיקל כל כך שבמות הבן כיון שנעשה בעבירה ינכה מיתתך, אלא ודאי שהיה על פי מדת רחמים ונשאר עדיין מקום למדת הדין לקטרג, לזה אמר "גערת" כו' לומר אין ראיה ממה שמיקל בדין שלא היה הוא ובית דינו, כי הלא נמצא פעם מכביד ופעם מיקל לפי הענין והכל על ידי הוא ובית דינו, כי הנה "גערת גוים" בדור הפלגה, שהקלת ולא היתה רק גערה בעם שהפיצם ה' בלבד, ולא המיתם, ולא איבד ארצם, עם היותם לוחמים על ה', ובדור המבול שלא היה כל כך עון, איבד העם ולא הערים, כי "אבדת רשע", שלא נשאר אפילו רשע אחד, כי אם נח איש צדיק היה, אך כל השאר "שמם מחית לעולם ועד", כי אם (ז) "האויב תמו, חרבות לנצח", חרבות שלהם נשארו לנצח. ובמקום אחר, זה וזה, כי "וערים נתשת" הם סדום וחברותיה שארצותם נתש, ואיבד גם "זכרם" של העם, וזהו אומרו "המה" שחוזר אל העם, ולא אמר "הנה", כי איבד ערים ועם:

<< · מ"ג תהלים · ט · ו · >>