מ"ג תהלים ט ו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גערת גוים אבדת רשע שמם מחית לעולם ועד

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גָּעַרְתָּ גוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
גָּעַ֣רְתָּ ג֭וֹיִם אִבַּ֣דְתָּ רָשָׁ֑ע
  שְׁמָ֥ם מָ֝חִ֗יתָ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גערת גוים" - עמלק ראשית גוים (במדבר כד)

"אבדת רשע" - אבותיו

"שמם מחית" - כי מחה אמחה (שמות יז)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גערת גוים", אשר היו בעזרתו, "וגם אבדת רשע", הוא לבן בעצמו, וגם את "שמם מחית לעולם ועד" שלא יקומו עוד לעולם, רצה לומר שאחר שהתחילה מפלתם במלחמה גם אחר כך כשהיו בביתם היתה יד ה' בם להומם ולאבדם:


ביאור המילות

"גערת". גערה בלא ב' אחריו הוא ענין השחתה גער חית קנה:

 

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ו) ואין לומר כי עדיין יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר, אם היה הוא ובית דינו לא היה מיקל כל כך שבמות הבן כיון שנעשה בעבירה ינכה מיתתך, אלא ודאי שהיה על פי מדת רחמים ונשאר עדיין מקום למדת הדין לקטרג, לזה אמר "גערת" כו' לומר אין ראיה ממה שמיקל בדין שלא היה הוא ובית דינו, כי הלא נמצא פעם מכביד ופעם מיקל לפי הענין והכל על ידי הוא ובית דינו, כי הנה "גערת גוים" בדור הפלגה, שהקלת ולא היתה רק גערה בעם שהפיצם ה' בלבד, ולא המיתם, ולא איבד ארצם, עם היותם לוחמים על ה', ובדור המבול שלא היה כל כך עון, איבד העם ולא הערים, כי "אבדת רשע", שלא נשאר אפילו רשע אחד, כי אם נח איש צדיק היה, אך כל השאר "שמם מחית לעולם ועד", כי אם (ז) "האויב תמו, חרבות לנצח", חרבות שלהם נשארו לנצח. ובמקום אחר, זה וזה, כי "וערים נתשת" הם סדום וחברותיה שארצותם נתש, ואיבד גם "זכרם" של העם, וזהו אומרו "המה" שחוזר אל העם, ולא אמר "הנה", כי איבד ערים ועם:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"גערת" - בעבורי גערת גוים וגו' ומחית שמם לבל יזכרו

מצודת ציון

"גערת" - ענין זעקת נזיפה

<< · מ"ג תהלים · ט · ו · >>