אבן עזרא על תהלים ט

<< · אבן עזרא על תהלים · ט · >>

פסוק א

למנצח על מות לבן - על מות - שתים מלות הם, על כן טעה האומר כי הוא כמו: על עלמות שיר. ועוד: למה היה סמוך אחריו למ"ד? גם האומר כי לבן היה שם משורר כמו בן ויעיאל איננו נכון, כי אין משפט הלשון לאמר ליצחק ליעקב בפתחות הלמ"ד בשם אדם, כי השם נודע כאשר פירשתי בספר השם.

ויש אומרים: כי לבן – הוא נבל הפוך.

ועל מות – איש הבנים ומות בנו. והנכון דברי רבי דונש הלוי: שהיה שם אחד נסיכי הגוים שלחץ את ישראל. כאשר יפרש במזמור.

פסוק ב

אודה - טעם בכל לבי בסתר.

אספרה - בגלוי.

פסוק ג

אשמחה - ומרוב השמחה אזמרה שמך ואם הוא נעלה מזמר.

פסוק ד

בשוב אויבי - אנשי הצורר לא תהיה להם תקומה במות מלכם.

פסוק ה

כי, משפטי ודיני - לאות כי חמס עשה לדוד והפר בריתו והתפלל דוד בעבור זה ונשמעה תפלתו.

וטעם ישבת לכסא – לעשות משפט.

פסוק ו

גערת - בלא בי"ת כדמות כריתה הנני גוער לכם את הזרע.

אבדת רשע - הוא לבן.

לעולם ועד - מלה קצרה לעולם ועד עולם, ובעבור שהוא סוף הפסוק שב הפתח קמץ קטן, ובעבור אות התנועה באות עי"ן שהוא הראשון, נקמץ הוי"ו כמו: הוציא לחם ויין.

פסוק ז

האויב - אמר בן לברט: כי מצא חרבות בפתח בספר קדמון על כן פירש בו, כמו: חרבות צורים. והנכון בעיני: שהחי"ת חטוף בקמץ. ואמר רבי משה: היה ראוי להיות אבד זכרם אתה וכמוהו: יען אשר גבהת בקומה ויתן צמרתו ותתן צמרתו ולא דבר נכונה, כי כח השם בפעלים כמו מפי עליון לא תצא והטעם יציאות הרעות והטובות והם הגזרות וככה הוא יען אשר גבהת בקומה ויתן גבהך. ולפי דעתי: כי האויב כמו הקהל חקה אחת לכם וכן הפירוש ואתה האויב, בעבור שתמו החרבות שהחרבת לנצח וערים נטשת אבד זכרם חשבת כי תמלט ושכחת כי השם לעולם ישב, ויקח הדין ממך, על כן אחריו וה' לעולם ישב והנה הוא קשור עם אבד זכרם הערים הנה מחה השם את שמו ככתוב למעלה והוא הטעם שגמל לך כמעשיך.

פסוק י

ויהי, לדך - שאין לו כח שהוא שפל, על כן משגב בצרה כמשמעו, בצר לדך. ורבי דונש פירש בו: לשון יחיד מן דברי הבצרות. ואין זה מטעם המזמור.

פסוק יא

ויבטחו בך - כאשר יראו שהיה השם משגב לדך אז יהיו לבטח.

פסוק יב

זמרו - בעבור שהזכיר כי גער בגוים ואבד הרשע שהשחית יודעי השם, ע"כ זמרו לה' יושב ציון, כי אותם הם יודעי השם ודורשיו.

פסוק יד

חננני - נמצא שלם והיא מלה זרה.

ראה עניי - ככה עשה לי תמיד ובעבור היות שערי מות בתחתיות, אמר כנגדו: מרוממי.

פסוק טו

בשערי בת ציון - כנגד שערי מות.

פסוק טז

טבעו - זאת התהלה.

בשחת - כמו בשחתם נתפש.

ברשת זו - לפי דעתי: כי זו כמו אלה, וככה עם זו יצרתי לי, זו חטאנו לו, אלה אומרים חטאנו.

והטעם ברשת – אשר אלה טמנו.

ויש אומרים: כי זו, כמו זאת.

פסוק יז

נוקש - פועל ושרשו עם נו"ן והנכון להיות הקמץ הקטן תחת פתח, כי כל התנועות מתחלפות ולהיותו מגזרת תרגום אין טעם לו, והלא מצאנו וינקשו מבקשי נפשי והנה שנים שרשים.

הגיון - זה אספר באמת.

פסוק יח

ישובו - בעבור שהאדם נברא מאדמה.

שכחי - תאר, כי על משקלים שונים ימצא, כמו: חפצי רעתי.

פסוק יט

כי לא - ישרת עבור עצמו ואחר עמו, כמו: יחי ראובן ואל ימות ואל יהי מתיו מספר ולא למדתי חכמה והטעם תקות עניים לא תאבד לעד.

פסוק כ

קומה - טעם קומה - להראות גבורתו ועוזו.

אנוש - שם המין, כמו: ויהי לי שור וחמור. והנכון: המלך על כן אמר גוים הם עבדיו.

פסוק כא

מורה - כתוב בה"א וטעמו באל"ף הפך קראן לי מרא.

אנוש - מגזרת ואנוש הוא.

סלה - באמת.