מ"ג תהלים טז ט
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכן לבטח
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לָכֵ֤ן ׀ שָׂמַ֣ח לִ֭בִּי וַיָּ֣גֶל כְּבוֹדִ֑י
אַף־בְּ֝שָׂרִ֗י יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶֽטַח׃
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
וכבודי - הנשמה.
אף בשרי - הגוף.
והטעם: כי אחר שהוא דבק בכח עליון תעלוז נפשו וכח הדבקו בו ישמרנו מתחלואים בהשתנות העתיד, על כן ישכון גופו בעולם הזה לבטח.רד"ק
ויגל כבודי והוא הנשמה שהיא כבוד הגוף, כי בטוח אני כי בהפרדה מן הגוף תדבק אל בוראה.
אף בשרי בעודני בחיים
ישכן לבטח: שתצילני מכל נזק.
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"שמח לבי" - כי תשיג תאותה
"ויגל כבודי" - היא הנשמה שהיא כבוד הגוף
"ישכון" - אחר המות בקברמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) "ששמח לבי" הלב מציין הכח הממשלה אשר בנפש, שהאיש המשועבד לתאותיו לבו אינו שמח כי הרשעים מלאים חרטה והלב י"ל תמיד מלחמה פנימית עם עצמו, אבל המושל ברוחו ומכניע תאותיו לבו שמח כי נצח את המלחמה,
- ב) מצד הנפש האלהית שנקראת בשם "כבוד" בכתבי הקדש שהיא "תגל" בגילה חדשה, כי היא חפצה שתשאר ברוחניותה ולא תתגאל בפת בג הגוף וביין משתיו,
- ג) מצד הגוף עצמו שכ"ז ששומע לעצת התאוה, יכל בשרו מרואי, וכל כחות התאוה ירגיזו את בשרו ויכלוהו, רקב עצמות קנאה, והתאוה תכלה בשרו ושארו, אבל ע"י שהשקטתי זעף התאוה ושאונה "בשרי ישכן לבטח":
ביאור המילות
"שמח לבי ויגל כבודי". בארתי (לקמן כ"ב ב') ההבדל בין שמחה וגיל ששמחה היא התמידית וגיל הוא על דבר מתחדש, ותפס פה רבותא בכל אחד, שהלב ישמח בשמחה תמידית, כי יתגבר על יצרו תמיד עד שלא יהיה זה אצלו דבר מתחדש כמי שפעם נוצח ופעם לא, וכבודו שהיא הנפש הרוחנית תגל, כי יתחדש לה בכל פעם מדרגה חדשה ותלך מחיל אל חיל: