מ"ג שמות לד ט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך אדני ילך נא אדני בקרבנו כי עם קשה ערף הוא וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֡אמֶר אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲדֹנָ֔י יֵֽלֶךְ־נָ֥א אֲדֹנָ֖י בְּקִרְבֵּ֑נוּ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֙רֶף֙ ה֔וּא וְסָלַחְתָּ֛ לַעֲוֺנֵ֥נוּ וּלְחַטָּאתֵ֖נוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר אִם כְּעַן אַשְׁכַּחִית רַחֲמִין קֳדָמָךְ יְיָ תְּהָךְ כְּעַן שְׁכִינְתָא דַּייָ בֵּינַנָא אֲרֵי עַם קְשֵׁי קְדָל הוּא וְתִשְׁבּוֹק לְחוֹבַנָא וְלִחְטָאַנָא וְתַחְסְנִנַּנָא׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר אִין בְּבָעוּ אַשְׁכָּחִית רַחֲמִין קֳדָמָךְ יְיָ תְּהַךְ כְּדוֹן שְׁכִינַת יְקָרָךְ יְיָ בֵּינָנָא אֲרוּם עַם קְשֵׁי קְדַל הוּא וְתִשְׁבּוֹק לְחוֹבָנָא וּלְחַטָּאנָא וְתַחְסְנִינָנָא יַת אַרְעָא דְקַיְימִית לְאַבְהָתָנָא דְּלָא תְשַׁלְחְפִינָנָא בְּעַם אוֹחֲרָן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ילך נא ה' בקרבנו" - כמו שהבטחתנו מאחר שאתה נושא עון ואם עם קשה עורף הוא וימרו בך ואמרת על זאת פן אכלך בדרך אתה תסלח לעונינו וגו' יש כי במקום אם

"ונחלתנו" - ותתננו לך לנחלה (ס"א שתתן לנו נחלה) מיוחדת זו היא בקשת ונפלינו אני ועמך שלא תשרה שכינתך על האומות עו"א

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

יֵלֶךְ נָא ה' בְּקִרְבֵּנוּ – כְּמוֹ שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ, מֵאַחַר שֶׁאַתָּה נוֹשֵׂא עָוֹן. וְאִם עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְיַמְרוּ בְּךָ, וְאָמַרְתָּ עַל זֹאת: "פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ" (שמות לג,ג), אַתָּה תִּסְלַח לַעֲוֹנֵנוּ וְגוֹמֵר. יֵשׁ "כִּי" בִּמְקוֹם "אִם".
וּנְחַלְתָּנוּ – וְתִתְּנֵנוּ לְךָ לְנַחֲלָה [ס"א: שֶׁתִּתֵּן לָנוּ נַחֲלָה] מְיֻחֶדֶת. זוֹ הִיא בַּקָּשַׁת "וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ" (שמות לג,טז), שֶׁלֹּא תַּשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ עַל הָאֻמּוֹת (ברכות ז' ע"א).

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי עם קשה עורף הוא וגו': יכול אתה ללכת בקרבנו מאחר שסולחן ורחמן אתה:


אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ארוך

(ט) "ויאמר". טעם "ילך נא ד' בקרבנו". כאשר יסעו, כמו והתהלכתי בתוככם (ויקרא כו, יב). "כי עם קשה עורף" - על דעת רבי מרינוס, אעפ"י שעם קשה עורף הוא, וכן רפאה נפשי כי חטאתי לך (תה' מא, ה) - אעפ"י שחטאתי לך. ולפי דעתי רפאני, כי אני מודה שחטאתי לך, ובעבור חטאי החליתני. וככה זה, אני מודה "כי עם קשה עורף" הוא ואתה תסלח:

קצר

(ט) "ילך נא ה' בקרבנו" - כטעם אני לפניך אלך (ישעיה מה, ב). "כי עם קשי עורף הוא" - אעפ"י שעם קשי עורף הוא. "וסלחת לעוננו" - הכניס משה עצמו עם ישראל, כי הוא שלוחם, אם פירושו על מעשה העגל. והנכון בעיני שהוא לעתיד. ולא הזכיר פשעינו בעבור כבודו. "ונחלתנו" - תשימנו נחלה לך, כמו: והם עמך ונחלתך (דברים ט, כט). ויש אומרים שהוא פועל יוצא לשני פעולים, כאילו אמר "ונחלתנו" - את הארץ, וכמוהו אשר ינחלו לכם את הארץ (במדבר לד, יז):


 

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

ראו רמב"ן על שמות לד ח

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו. לרוב ענותנותו של משה כלל עצמו עמהם כי היה לו לומר לעונם ולחטאתם, וירמיה שהיה משבטו למד ממנו שאמר (ירמיה יד) אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך, ולא אמר עונם. ואמר ונחלתנו והיה לו לומר ותנחילנו, אבל באורו שתנחיל אותנו שאנחנו נהיה נחלה שלך וזה דבר הנביא שאמר (איכה ג) חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו, אמר הכתוב נפשי אומרת חלקי ה' כלומר אין לי חלק בארץ זולתי עבודת השי"ת שהוא חלקי על כן אוחיל לו שנחלק לחלקו זהו שאמר הכתוב (דברים לב) כי חלק ה' עמו.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי עם קשה עורף הוא" ויחטא על כל פנים. ואף על פי שבלכתך עמנו יהיה עון הדור יותר גדול, כמו שאמרת רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך מכל מקום טוב לנו שתלך אתה עמנו:

" וסלחת לעוננו" כי עמך הסליחה ונקוה לסליחתך, ולא ילך מלאך עמנו, אף על פי שעון המרי בו לא יהיה כל כך גדול, מאחר שאין עמו שום תקות סליחה, כאמרך כי לא ישא לפשעכם:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וימהר משה". אחר שא"ל ה' וקראתי בשם ה' לפניך וחנותי את אשר אחון שא"ל שבעת שיקרא לפניו שם ה' ומדות הרחמים תהיה עת רצון כמש"פ, לכן כשקרא לפניו בשם ה' מהר וישתחו, ובקש ילך נא ה' בקרבנו, שהגם שא"ל את הדבר הזה אשר דברת אעשה לא הבטיחו שיעשה תיכף וגם שאז לא בקש רק שפניו ילכו שהוא השגחתו הפרטיית ועתה בקש שילך שם אדני שמורה על מדת מלכותו שהוא שכינת עוזו ושיצוה לעשות המשכן שישכון בתוכם שע"ז לא הבטיחו עדיין, ע"כ הזכיר פה שם אדני שני פעמים שהוא השער לה' כנודע והוא ששכן בין כנפי הכרובים, ואמר הטעם כי עם קשה ערף הוא ר"ל אחר שהזכרת מדותיך שאתה נושא עון ופשע, אם תלך בקרבנו תוכל להתנהג במדות אלה כי עם קשה ערף הוא וסלחת לעוננו כי זה מדתך, לא כמו שאמרת רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך שזה אינו ממדתך, והרלב"ג כ' בשם אביו שאמר אחר שהם עם קשה עורף ואין מאמינים תכף ותמיד מסתפקים, לעומת זה דרך אנשים כאלה שאחר שחוזרים להאמין תתחזק האמונה אצלם ולא יסורו ממנה בשום אופן, כי גם בזה יהיו קשי עורף למסור א"ע על קדוש השם בעבור האמונה כמ"ש במדרש כי עם קשה עורף או יהודי או צלוב, וא"כ אחר שתסלח לעוננו ולחטאתנו אז ונחלתנו נהיה נחלתך עולמית ולא יעזבו אמונתם בשום אופן:

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך אדני ילך נא אדני בקרבנו כי עם קשה ערף הוא וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו." (ט):

למעלה שאל ואמר (לעיל לג טו) אם אין פניך הולכים, והיה הענין שיתלוה אתם שפע אור פניו מאתו יתברך וינהגם. אך עתה בראות שהיה עת רצון, שאל שאלה גדולה מזו, והוא "ילך נא ה' בקרבנו", והוא שישרה ממש שכינתו בתוכם. וזהו "בקרבנו". ונתן טעם ואמר "כי עם קשה עורף הוא". כלומר ולא יבצר ממנו חטא או עון, ואילו ילך המלאך לבד עמהם תבצר הסליחה:

ועוד נרויח שעל ידי כך "וסלחת לעוננו ולחטאתנו", שהוא שלא נסגל עונות וחטאים רק אתה תסלח אחד אחד. וזהו "לעוננו ולחטאתנו", שהוא לשון יחיד שאין בהן יו"ד הרבוי. מה שאין כן בלכתם עם המלאך כי כל אשר יחטאו בעודם עמו יתקבץ יחד עד יום פקידה, כי לא ישא לפשעם ויהיה למקרה האיבוד ח"ו. אך בהקל מעליהם והעביר ראשון ראשון יטהרו מחלאת העבירות ויהיו קדושים לה' על ידי הזכיות ונקותם מהעונות. וזהו אושר גדול בקש עליו שלמה המלך ע"ה באומרו (מלכים א ח נט) לעשות משפט עבדו וכו' דבר יום ביומו. וכן פירשו ז"ל (עבודה זרה ד א) על פסוק (עמוס ג ב) רק אתכם וכו', ועל פסוק (ירמיה מו כח) ויסרתיך למשפט וכו':

ואמר "ונחלתנו". כלומר, כי מזה ימשך יתנחל הקב"ה לעולם מישראל כמו דאמר (זכריה ב טז) ונחל ה' את יהודה, שיהיו תמיד עמו בלתי מתפרדים ממנו, כי יקלו מהעונות והחטאים כאשר כתבנו:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

ילך וגו' כי עם וגו'. קשה כי בדברי ה' (ל"ג ג') נאמר לו לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אם כן כי טעם עם קשה עורף הוא ימנע עלות ה' בקרבם ואיך נותן משה הטעם עצמו כדי שיעלה, עוד קשה למה הוצרך לשאול דבר שכבר נתרצה לו ה' כששאל ממנו ללכת עמהם והשיבו (ל"ג י"ז) גם את הדבר הזה וגו' אעשה. אכן יתבאר הענין בדקדוק עוד למה אמר משה כאן שם אדנות, ותגדל הקושיא למה שפרשתי למעלה כי לא חפץ משה אלא בבחינת הרחמים, ואולי כי כשגילה ה' למשה מדותיו יתברך וראה הפלגתם השכיל כי אם יתנהג ה' עם ישראל במדות אלו בלא דין כל עיקר כמו ששאל קודם העברת הטוב לפניו לא יוכלו עמוד בדרך ישר לפני ה' כי עם קשה עורף הוא לזה חזר בו ושאל שאלה שהוא לצד כבוד המלך לבל יסובב טובו לזלזל במצותיו יתברך כי בהסתלק מהרשעים בחינת הדין כל עיקר יהיו פוקרים, לזה אמר ילך נא אדני שהיא בחינת הדין, ושאל מדה שהיה צריך לה כאומרו וסלחת לעוננו ומדה זו אינה בבחינת אדנות וכן הוא אומר (לעיל כ"ג כ"א) כי לא ישא לפשעכם אלא במדת הרחמים, נמצאת אומר כי יחפוץ משה ברחמים ודין כי טובים השנים מן האחד:

ונחלתנו. פירוש שלא יחליפם באומה אחרת אלא יהיו לו נחלת עולם:

<< · מ"ג שמות · לד · ט · >>