מ"ג שמות כב י
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שבעת יהוה תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שְׁבֻעַת יְהוָה תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שְׁבֻעַ֣ת יְהֹוָ֗ה תִּהְיֶה֙ בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֔ם אִם־לֹ֥א שָׁלַ֛ח יָד֖וֹ בִּמְלֶ֣אכֶת רֵעֵ֑הוּ וְלָקַ֥ח בְּעָלָ֖יו וְלֹ֥א יְשַׁלֵּֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | מוֹמָתָא דַּייָ תְּהֵי בֵּין תַּרְוֵיהוֹן אִם לָא אוֹשֵׁיט יְדֵיהּ בְּמָא דִּמְסַר לֵיהּ חַבְרֵיהּ וִיקַבֵּיל מָרֵיהּ מִנֵּיהּ מוֹמָתָא וְלָא יְשַׁלֵּים׃ |
| ירושלמי (יונתן): | מוֹמָתָא דַיְיָ תְּהֵי בֵּין תַּרְוֵיהוֹם יוֹמֵי דְלָא אוֹשִׁיט יְדֵיהּ בְּעִיסְקָא דְחַבְרֵיהּ וִיקַבֵּל מָארֵיהּ מִנֵיהּ מוֹמָתָא וְלָא יְשַׁלֵּם: |
רש"י
"ולקח בעליו" - השבועה
"ולא ישלם" - לו השומר כלום
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְלָקַח בְּעָלָיו – הַשְּׁבוּעָה (כתרגום אונקלוס: וִיקַבֵּיל מָרֵיהּ מִנֵּיהּ מוֹמָתָא וְלָא יְשַׁלֵּים).
וְלֹא יְשַׁלֵּם – לוֹ הַשּׁוֹמֵר כְּלוּם.
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
בין שניהם להוציא את היורשין. בין שניהם (להוציא) את שכנגדו חשוד על השבועה. בין שניהם להוציא את הדיין שלא ישביעו בעל כרחו. רבי נתן אומר, בין שניהם מגיד ששבועה חלה על שניהם.
אם לא שלח ידו במלאכת רעהו לצרכו. אתה אומר לצרכו, או אינו אלא לצרכה ושלא לצרכה. הריני דן. נאמר כאן שליחות יד ונאמר להלן שליחות יד, מה כאן שבועה ביו”ד ה”א. אף להלן שבועה ביו”ד ה”א. מה להלן בבית דין, אף כאן בבית דין. מה להלן לצרכה אף כאן לצרכה. מה להלן על כל דבר פשע, אף כאן על כל דבר פשע.
קנח. ולקח בעליו ולא ישלם מכאן אמרו, כל הנשבעין, נשבעין ולא משלמין. ולקח בעליו. מכאן אמרו בעל הנבלה מטפל בנבלתו.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קנז. שבועת ה' תהיה בין שניהם . ממה שאמר ביו שניהם ולא אמר שישבע השומר, בא לדייק ,ולא בין היורשים כמו שמפרש בשבועות.
והנה חז"ל תקנו שאם חשוד על השבועה שכנגדו נשבע. ואסמכוהו על מה שנאמר בין שניהם. שמשמע שיצוייר שבועה גם להתובע. וזה על פי מה שאמרנו באילת השחר ( כלל רלו ) מענין האסמכתא. שכשרצו חכמים לגזור איזה רבר שהוא מתנגד לדיני התורה שזה אין בכחם. הראו שאינו מתנגד לדברי הכתובים כי יש מקום לרמזו בכתובים על דרך האסמכתא עי”ש. והוא כגי' הגר"א לרבות את שכנגדו חשוד.
ומה שלא אמר במה שאמרו בשומר חנם ונקרב בעל הבית אל האלהים, משום דמשם נוכל לטעות שמוטל על הבית דין להכריחו אל השבועה. לכן אמר שהשבועה רק בין שניהם. שאם תובע ממנו שבועה ישביעו אותו, לא בלא תביעה. ומה שאמר רבי נתן, מלמד ששבועה חלה על שניהם, מובא בשבועות שם שזה לרב ושמואל עיי"ש. ומה שאמרו הרי אתה דן על כל השכבעית שבתורה, וכן מה שכתוב אם לא שלח ידו לצרכו וכו', כבר נשנה למעלה ( משפטים קמז ) ונתפרש שם.
קנח. ולקח בעליו ולא ישלם . פירשו המפרשים שיקח השבועה ולא ישלם. ואמרו שבועות (דף מח) מי שעליו לשלם לו שבועה. אולם על זה די שיאמר ולא ישלם, שמזה נדע שהשבועה חלה על מי שצריך לשלם, ומהו ולקח. וכי שייך לקיחה על שבועה. לכן פי' שיקח מה שנשאר שהוא הנבלה. וכמה שאמרו בבבא קמא (דף י) שטורח נבלה על הניזק