מ"ג שמות כא לז
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֤י יִגְנֹֽב־אִישׁ֙ שׁ֣וֹר אוֹ־שֶׂ֔ה וּטְבָח֖וֹ א֣וֹ מְכָר֑וֹ חֲמִשָּׁ֣ה בָקָ֗ר יְשַׁלֵּם֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְאַרְבַּע־צֹ֖אן תַּ֥חַת הַשֶּֽׂה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי יִגְנוֹב גְּבַר תּוֹר אוֹ אִמַּר וְיִכְּסִנֵּיהּ אוֹ יְזַבְּנִנֵּיהּ חַמְשָׁא תוֹרִין יְשַׁלֵּים חֲלָף תּוֹרָא וְאַרְבַּע עָנָא חֲלָף אִמְּרָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם יִגְנוֹב גְּבַר תּוֹר אוֹ אִימַר וְיִכְסִינֵיהּ אוֹ זַבִּינֵיהּ חַמְשָׁא תּוֹרָא יְשַׁלֵם חוֹלַף תּוֹר חַד מִן בִּגְלַל דְּבַטְלֵי מִן רַדְיֵיה וְאַרְבַּע עָנָא חוֹלַף אִימַר חַד מִן בִּגְלַל דְּאַקְטֵיהּ בִּגְנֵבוּתֵיהּ וְלֵית בָּהּ עִיבִידְתָּא: |
רש"י
אמר ר' מאיר: בא וראה כמה גדולה כחה של מלאכה: שור, שבטלו ממלאכתו, חמישה; שה, שלא בטלו ממלאכתו, ארבעה.
"תחת השור.. תחת השה.." - שנאן הכתוב, כלומר שאין מדת תשלומי ארבעה וחמישה נוהגת אלא בשור ושה בלבד.
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
תַּחַת הַשּׁוֹר, תַּחַת הַשֶּׂה – שְׁנָאָן הַכָּתוּב, לוֹמַר שֶׁאֵין מִדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּשׁוֹר וְשֶׂה בִּלְבַד (בבא קמא ס"ז ע"ב).
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
אבל רז"ל בארו לנו בזה שני טעמים אמרו כי מה שהוסיף עונש בגנבת השור יותר מפני שהגנב הרכיב השה על כתפו וכדי בזיון בזה מה שאין כן בשור שהלך ברגליו, והוכיחו מזה גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה, הקב"ה חס על הבריות. ובשור שבטלו ממלאכתו מה שאין כן בשה החמיר בו הכתוב יותר, והוכיחו מזה גדולה מלאכה. ומה שחייבה תורה לגנב שישלם פי שנים ואין הגזלן משלם אלא קרן, כבר נתנו רז"ל טעם בזה לפי שהגזלן השוה את העבד לקונו אבל הגנב חלק הכבוד לעבד יותר מקונו שנאמר (ישעיה כט) הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו, וכתיב (תהלים צד) ויאמרו לא יראה יה וגו'.
וע"ד המדרש כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו, לפי ששור גנבנו ועשינו עגל לפיכך חמשה בקר ישלם תחת השור שלמנו תחתיו שמתו אבותינו עליו במדבר, וארבע צאן תחת השה תחת שגנבנו ליוסף היינו ד' מאות שנה משועבדים במצרים ומלכו בנו ד' מלכיות. ע"כ לשון המדרש, ומה שמתו אבותינו עליו במדבר נראה שהזכיר כן על אותם שנהרגו ע"י בני לוי שהיו כשלשת אלפי איש וכן במגפה ע"י הקב"ה, אבל מפני שהזכיר מספר חמשה נראה לי כי חמשה עונשין קבלנו עליו תחת השור ואלו הם, הריגה בסייף ע"י בני לוי, מגפה ע"י הקב"ה שנאמר (שמות לב) ויגוף ה' את העם, הורקת פנים ע"י משה שנתכוין לבודקן כסוטות, חורבן בהמ"ק שנאמר (יחזקאל ט) קרבו פקודות העיר, ולשון פקודות הוא כנגד הלשון שהזכיר בכאן (שמות לב) וביום פקדי ופקדתי ולכך אמר פקודות זכירה לדורות כי אע"פ שאין הקב"ה פוקד העון הרי הוא נזכר בכל דור ודור, ובפסוק פוקד עון אבות (שם לד) אבאר זה בעזה"י.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
העמק דבר
• לפירוש "העמק דבר" על כל הפרק •
אבל כפל, סלקא דעתך דאף-על-גב שעדיין לא הגיע לרשותו חייב כפל; משום הכי פירש הכתוב "ונמצא בידו".
"חמישה בקר... וארבע צאן..." - שם "בקר" ו"צאן" אינו חל על שור ושה אחד, משום הכי כתיב תחילה "שור או שה"; וע' בראשית לד כח.תולדות אהרן
• לפירוש "תולדות אהרן" על כל הפרק •
- (בבא קמא פרק ז הלכה א): "מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבעה וחמשה שמדת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים ובין בדבר שאין בו רוח חיים ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד שנאמר כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו..."
- (בבא קמא סז:): "משנה (בדף סב): מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבעה וחמשה, שמדת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים ובין בדבר שאין בו רוח חיים, ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד... גמרא: ואמאי? נילף שור שור משבת, מה להלן חיה ועוף כיוצא בהן, אף כאן חיה ועוף כיוצא בהן!
- אמר רבא: אמר קרא שור ושה שור ושה שני פעמים - שור ושה אין, מידי אחרינא לא.
- אמרי: הי מייתר?
- אילימא שור ושה דסיפא מייתר, דניכתוב רחמנא "כי יגנב שור או שה וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחתיו" - אי כתב רחמנא הכי, הוה אמינא בעי שלומי תשעה לכל אחד ואחד! וכי תימא הא כתיב "תחתיו" "תחתיו", חד תחתיו מייתר - ההוא מיבעי ליה לדרשה אחרינא, דתניא יכול גנב שור שוה מנה ישלם תחתיו נגידין? תלמוד לומר "תחתיו" "תחתיו".
- אלא שור ושה דרישא מיותר, דנכתוב רחמנא "כי יגנב איש וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה" - אי כתב רחמנא הכי, הוה אמינא עד דגניב תרי וטבח להו. וטבחו כתיב, לחד! - ואימא עד דגניב תרוייהו ומזבין להו. ומכרו כתיב, לחד! ואימא הוה אמינא עד דגניב תרי וטבח חד ומזבין חד. או מכרו כתיב! ואכתי הוה אמינא עד דגניב תרוייהו וטבח חד ומשייר חד או מזבין חד ומשייר חד.
- אלא שור דסיפא ושה דרישא, מייתר דניכתוב רחמנא "כי יגנב איש שור וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחת השה", שור דסיפא ושה דרישא למה לי? שמע מינה: שור ושה אין, מידי אחרינא לא."
- אמרי: הי מייתר?
"וטבחו או מכרו" -
- (בבא קמא סח:): "וטבחו או מכרו - מה טביחה שאינה חוזרת, אף מכירה שאינה חוזרת. אימת? אילימא לפני יאוש - אמאי אינה חוזרת? אלא לאחר יאוש. ואי סלקא דעתך קנייה, אמאי משלם ארבעה וחמישה? שלו הוא טובח, שלו הוא מוכר!
- - כדאמר רב נחמן: פרט לשהקנה לשלשים יום; הכא נמי: פרט לשהקנה לשלשים יום."
- (כתובות לג:): "תניא: גנב וטבח בשבת... משלם תשלומי ארבעה וחמשה, דברי רבי מאיר... בטובח על ידי אחר.
- וכי זה חוטא וזה מתחייב?!
- - אמר רבא: אמר רחמנא וטבחו או מכרו - מה מכירה על ידי אחר, אף טביחה על ידי אחר.
- - דבי רבי ישמעאל תנא: או לרבות את השליח.
- - דבי חזקיה תנא: תחת לרבות את השליח.
- מתקיף לה מר זוטרא: מי איכא מידי דאילו עבד איהו לא מיחייב ועביד שליח ומחייב?!
- - איהו, לאו משום דלא מיחייב, אלא משום דקם ליה בדרבה מיניה..."
- (קידושין מג.): "אמר קרא וטבחו או מכרו - מה מכירה על ידי אחר, אף טביחה על ידי אחר.
- - דבי רבי ישמעאל תנא: או לרבות את השליח.
- - דבי חזקיה תנא: תחת לרבות את השליח."
- (בבא קמא סז:): "אמר ר' עקיבא: מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה? מפני שנשתרש בחטא... אמר רבא: מפני ששנה בחטא"
"חמישה בקר... וארבע צאן..." -
- (בבא קמא עט:): "אמר רבי מאיר: בא וראה כמה גדול כח של מלאכה: שור שביטלו ממלאכתו חמשה, שה שלא ביטלו ממלאכתו ארבעה.
- אמר רבן יוחנן בן זכאי: בא וראה כמה גדול כבוד הבריות, שור שהלך ברגליו חמשה, שה שהרכיבו על כתיפו ארבעה."
"חמישה בקר" -
- (בבא קמא עא:): "בעא מיניה רבא מרב נחמן: גנב שור של שני שותפין וטבחו והודה לאחד מהן - מהו? חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר, או דלמא חמשה בקר אמר רחמנא ואפילו חמשה חצאי בקר?
- - אמר לו: חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר."
"וארבע צאן" -
- (חולין קלז.): "וכמה הוא מרובה? ... תניא דבי רבי ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו: ארבע, שנאמר וארבע צאן תחת השה...."
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
שור או שה לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.
קכח. וטבחו אין לי אלא טובח, מוכר מנין- תלמוד לומר או מכרו (עד שלא יאמר, יש לי בדין. אם הטובח חייב, מוכר לא יהא חיב. אם אמרת כן, ענשת מן הדין לכך נאמר או מכרו ללמדך שאין עונשין מן הדין)
ד"א הקיש טובח למוכר ומוכר לטובח. מה מכירה חוץ לרשותו, אף טביחה חוץ לרשותו. מה מכירה מותרת באכילה, אף טביחה מותרת באכילה. מה מכירה מותרת בהנאה אף טביחה מותרת בהנאה.מה טביחה שאינה יכולה לחזור, אף מכירה שאינה יכולה לחזור. מה טביחה כולה אף מכירה כולה.
קכט. דבר אחר כי יגנב איש . אף מוקדשין היו בכלל שאם גנבן ושחטן בחוץ משלם תשלומי ארבעה וחמשה. (והרי הכתוב מוציאן מכללן להחמיר עליהם לזוקקן להכרת. יכול שיהו חייבין בתשלומין הקלים). והדין נותן, אם חיבין על כרת החמור, לא יהו חייבין בתשלומין הקלים. תלמוד לומר זה הדבר אשר צוה ה '(ויקרא ח) (מכלל כרת) [לכרת] יצאו ולא יצאו מכלל (תשלומין) [לתשלומין].
קל. חמשה בקר ישלם. ארבעה והוא. וארבע צאן שלשה והוא. אמר רבי מאיר בוא וראה כמה חביבה מלאכה לפני מי שאמר והיה העולם. שור שיש לו מלאכה משלם חמשה, שה שאין לו מלאכה משלם ארבעה. רבן יוחנן בן זכאי אומר הקב"ה חס על כבודה של בריות. שור לפי שהוא הולך ברגליו משלם חמשה, שה לפי שהוא טוענו על כתפו משלם ארבעה
קלא. רבי עקיבא אומר , תחת השור תחת השה להוציא את החיה. שהיה בדין, הואיל והבהמה חייב בתשלומין, והחיה חייב בתשלומין. אם למדת על בהמה שהוא משלם ארבעה וחמשה, אף החיה ישלם ארבעה וחמשה. לא, אם אמרת בבהמה לפי שהיא קרבה על גבי מזבח, תאמר בחיה שאינה קרבה לגבי מזבח, לפיכך אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. והרי בעלת מום תוכיח, שאינה קרבה וחייבין עליה תשלומין. והיא תוכיח על החיה שאף על פי שאינה קרבה ישלם ארבעה וחמשה. לא, אם אמרת בבעלת מום (שמין) במינה קרבה על גבי מזבח, תאמר בחיה שאין (מין) במינה קרב על גבי המזבח. (הא מה) תלמוד לומר תחת שור תחת שה, להוציא חיה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קכז. כי יגנוב איש שור או שה. לפי הסדר היה ראוי להקדים דין הגנב שמשלם כפל, ואחריו יאמר שאם טבחו או מכרו ישלם ד' וה'. על זה משיב במכלתא שבא לכלול, שגם בטוען טענת גנב וטבח ומכר, ישלם ד' וה', כר' חיא בר אבא (דף סב סג). לכן הקדים זה דרך כלל שבכל מין גנבה שמשלם כפל, שכולל גם טוען טענת גנב שדינו מבואר בפ' שאחרי זה, במה שאמרו אם ימצא הגנב, גם כן ישלם ד' וה'. ומה שאמרו לחייב על זה בפני עצמו וכו' התבאר למעלה כמה פעמים.
קכח. וטבחו או מכרו. מה שנאמר או מכרו מיותר, דהוא כל שכן מטובח שלא הוציאו לרשות אחר. רק מפני שאין עונשין מן הדין. אולם חוק מוסד אצלנו ששדרך הכתוב שדבר שיש בו חדוש יותר כתוב תמיד באחרונה בדרך לא זו אף זו. והיה לו לומר ומכרו או וטבחו. רק כבר בארתי (באילת השחר כלל ר ) שכל מקום שבאו שני דברים שהאחד נשמ מכלל חברו, רק שבא ללמד על חברו. יכתוב המלמד תמיד באחרונה אף שהלמד יש בו חדוש יותר. ומזה מבואר שמכרו בא ללמד על טבחו, שצריך שיהיה חוץ לרשותו (כמה שאמרו בדף עט). ושיהיה מותר באכילה ובהנאה. לאפוקי שוחט ונמצא טרפה כר”ש (בדף ע'), ושחט לע"א וכיוצא. ואחר שידעינן שמכרו שכתוב לבסוף בא ללמד על וטבחו, ממילא ה"ה דמקשינן מכירה לטביחה שאינה יכולה לחזור. לאפוקי אם מכר לזמן (כמו שאמר ר”ג בדף סח) שמכרו כולו (כמה שאמרו בדף עח ע"ב). וכיוצא בזה דריש למעלה ( משפטים קטז ) עיי"ש.
ומכל מקום צ"ל שעקר בא להקיש טביחה למכירה. כי הלמוד להקיש מכירה לטביחה אינו נחוץ כל כך שגם מן הסברא נדע שצריך שתהיה מכירה טובה, לא מכירה לזמן ולא מכירה חציה. ובזה אין סתירה מפה למה שאמרו למעלה על באבן או באגרוף עיי"ש.
קכט. כי יגנוב איש . העתקתי פה גרסת הגר”א. ומבואר שהיה מפרש על פי מה שאמרו בכתובות (דף לד) דתשלומי ד' וה', כיון דחדוש הוא, אף על גב דמיקטל משלם. ועל כן מוחק סיום הבריתא ולא יצאו מכלל תשלומין. ולא נודע איך למד מן זה הדבר. ולי נראה שאמר בניחותא. שבאם גנב קדשים ושחטן בחוץ, חיב בתשלומי ד' וה'. וזה יצויר אף למ"ד דחייבי כריתות פטורים מן התשלומין, אם הבעלים נשאלו על ההקדש. כמו שאמר ביו”ד (סי' שכ”ג ברמ"א) שאם נתערבה החלה בעיסה ישאל לחכם ויתיר הנדר. ואם כן בשחוטי חוץ מצוה שהבעלים יתירו הנדר כדי שיפקע האיסור ובוה חזר החיוב של תשלומי ארבעה וחמשה.
וזהו שאמרו והדין נותן אם חייבים על כרת וכו'. רוצה לומר, הלא מצד הדין יש לו ליפטר מתשלומים הקלים אחר שחייבים על כרת החמור. אם כן קם לי בדרבה מיניה. על זה משיב ת"ל זה הדבר. והוא עפ"י בבא בתרא (דף קך) ונדרים (דף עח) שלמד זה הדבר שנאמר גבי שחוטי חוץ, מזה הדבר שאמר בפ' נדרים לענין שיש מעילה בהקדש. ופרשתי זה בס' התורה והמצוה אחרי ( אחרי פז ) שלמד שמי שעבר ושחט בחוץ ונתחייב כרת, יתיר נדרו ופקע ההקדש למפרע עיי”ש. וזהו שאמרו ת"ל זה הדבר מכלל כרת יצאו. רוצה לומר שעל ידי התרת הנדר שנלמד מזה הדבר יצאו מכלל כרת, וממילא לא יצאו מכלל תשלומין.
קל. חמשה בקר ישלם . שחוץ מהשור הגנוב יוסיף ארבעה, וכמה שאמרו ונמצא ישלם שבעתים (משלי ו). רוצה לומר ד' וג' חוץ מהקרן. ור"מ נתן הטעם מפני שהיזק השור גדול יותר שהוא עושה מלאכה בשדה. וריב"ז נתן הטעם מפני שהשה נושאו על כתפו וזה מצטרף להעונש כי היה לו בזיון. ומובא בבבא קמא (דף עט ע”ב) ובתוספתא (פ"ז).
קלא. חמשה בקר ישלם תחת השור . מכפל והארכת הלשון למדו שהגם שתשלומי כפל נוהג בכל דבר, תשלומי ד' וה' אין נוהג אלא בשור ושה לבד. ואין ללמדו מסיני כמו שלמדו יתר הדברים בבבא קמא (דף נה). ובגמרא (דף סז) פי' איך יש פה יתור לשון, עי"ש.