מ"ג שמות יב מו
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּבַ֤יִת אֶחָד֙ יֵאָכֵ֔ל לֹא־תוֹצִ֧יא מִן־הַבַּ֛יִת מִן־הַבָּשָׂ֖ר ח֑וּצָה וְעֶ֖צֶם לֹ֥א תִשְׁבְּרוּ־בֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | בַּחֲבוּרָא חֲדָא יִתְאֲכִיל לָא תַפְּקוּן מִן בֵּיתָא מִן בִּשְׂרָא לְבָרָא וְגַרְמָא לָא תִתְבְּרוּן בֵּיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | בַּחֲבוּרָא חָדָא יִתְאָכֵל לָא תִפְקוּן מִן בֵּיתָא מִן בִּשְרָא בַּר מֵחֲבוּרָתָא וְלָא לִמְשַׁדְרָא דוֹרוֹנִין גְּבַר לְחַבְרֵיהּ וּגְרָמָא לָא תְתַבְּרִין בֵּיהּ בְּדִיל לְמֵיכוּל מַה דִּבְגַוֵּיהּ: |
רש"י
"לא תוציא מן הבית" - מן החבורה
"ועצם לא תשברו בו" - הראוי לאכילה כגון שיש עליו כזית בשר יש בו משום שבירת עצם אין עליו כזית בשר או מוח אין בו משום שבירת עצם
[עז] הראוי לאכילה. דכתיב "ועצם לא תשברו בו", וקאי אקרא שלפניו, דכתיב "בבית אחד יאכל", ועליו אומר - באותו שהוא ראוי לאכילה - "ועצם לא תשברו בו" (כ"ה ברא"ם):
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת – מִן הַחֲבוּרָה (שם).
וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ – הָרָאוּי לַאֲכִילָה, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כַּזַּיִת בָּשָׂר, יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת עֶצֶם; אֵין עָלָיו כַּזַּיִת בָּשָׂר אוֹ מוֹחַ, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת עֶצֶם (שם; פסחים פ"ד ע"ב).
רשב"ם
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
צד. לא תוציא מן הבית וגו' חוץ לחבורה. (אתה אומר חוצה חוץ לחבורה,) או אינו אלא חוץ לבית- תלמוד לומר חוצה, חוץ לאכילתו. הא, אם הוציא עבר על מצוה. שומע אני יהא כשר, והדין נותן הואיל ושלמים קדשים קלים והפסח קדשים קלים, אם למדת על שלמים אם הוצאו לחוץ פסלן, (יכול) אף הפסח אם הוציאו לחוץ פסלו. (הא מה תלמוד לומר לא תוציא מן הבית הבשר חוצה חוץ לחבורה).
לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה . בבשר הכתוב מדבר. אתה אומר בבשר, או אינו אחד בשר ואחד עצם (פסל), תלמוד לומר לא תוציא מן הבית וגו', בבשר הכתוב מדבר.
צה. ועצם לא תשברו בו . למה נאמר, (והלא כבר נאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה)? לפי שנאמר ואכלו את הבשר, הבשר שחוצה לעצם. אתה אומר הבשר שחוצה לעצם, או אינו אלא הבשר שבתוך העצם. הא מה אני מקיים ועצם לא תשברו בו (עצם שיש בו בשר או) עצם שאין בו בשר. תלמוד לומר ועצם לא תשברו בו, עצם שיש בו בשר [או עצם שאין בו בשר], בו ולא בשאר קדשים. שהיה בדין, ומה אם פסח הקל, הרי הוא עובר עליו משום ועצם לא תשברו בו, קדשים חמורים אינו דין שיהא עובר עליהם משום לא תשברו בו. הא מה תלמוד לומר בו- בו ולא בשאר קדשים.
מלבי"ם - התורה והמצוה
צג. בבית אחד יאכל . וכתיב על הבתים אשר יאכלו אותו בהם . ומפרש ר' שמעון שבית היינו המשפחה והחבורה כמה שנאמר ויקחו שה לבית, ואם ימעט הבית . וההבדל, מ"ש יאכל בנפעל מורה על כלל הפסח הנאכל, שלא האכל בשתי חבורות., ומה שנאמר הבתים אשר יאכלו אותו, קאי על האוכלים, שהחבורה כולה יכולים לאכלו בשני מקומות.
ור' יהודה סבירא ליה בפסחים (דף מו) שנאכל בשתי חבורות ולא בשני מקומות, מפרש הבתים אשר יאכלו שכל חבורה אוכלת בבית מיוחד, ומה שנאמר בבית אחד יאכל, הוא כמו יאכל בקל, שהאוכל לא יאכל בשני מקומות או שתי חבורות. וכבר הזכרתי פלוגתתן למעלה ( בא כ ), ועיין בפירוש הספרא אחרי ( אחרי כג ) שם כתבתי טעם לפלוגתתן.
ובספר מרכבת המשנה ח"ג האריך מאד ורוצה להוכיח מן התוספתא והירושלמי פירוש אחר שלא כפרש"י, והמעיין יראה שיוכלו להתפרש על פי שיטת רש"י (והנוסחא שהעתקתי הוא נוסחת הגר"א זצ"ל).
צד. לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה . מה שנאמר מן הבית חוצה, הוא לשון מיותר. שדי בשיאמר לא תוציא מן הבית, או שיאמר לא תוציא חוצה, כמו ויוצא אותו החוצה. גם לפי דרכי הלשון ראוי שיאמר לא תוציא הבשר מן הבית. ופירשו חז"ל שהוא שתי אזהרות, לא תוציא מן הבית, ולא תוציא מן הבשר חוצה אף תוך הבית בשהוא חוץ למקום אכילתו. וכמו שאמרו בפסחים (דף פה ע"ב), ואמר בירושלמי שבא ללמד שאם הוציא מחבורה לחבורה בשני בתים חייב שתים. משום לא תוציא מן הבית, ומשום לא תוציא חוצה. רצונו לומר אם בכל בית אין שם רק חבורה אחת.
וכבר העירו המפרשים שמה שכתוב לא תוציא בלשון יחיד, ועצם לא תשברו בלשון רבים, משום דיש שובר אחר שובר ואין מוציא אחר מוציא. ואין זה מספיק דיצויר מוציאים רבים שכל אחד מוציא כזית אחר. רק הטעם כמו שאמרו בירושלמי וזה לשונם, נמנו על הפסח הוציא אחד כזית חייב, שנים וג' פטורים. מפני שבני חבורתם ראוים להמשך אצלם אלא שהם עוברים בעשה [של בבית אחד יאכל].
ולרבי שמעון אף בעשה אינם עוברים, ועל כן אמר לא תוציא בלשון יחיד, ולמדו משלמים דאם הוציאו פסלו. ומה שנאמר מן הבשר, בא למעט עצמות כמו שאמרו למעלה ( בא לו ).
צה. ועצם לא תשברו בו. הוכפל בפסח שני, ושם הוא מיותר דהא אמר ככל חוקת הפסח יעשה. וזהו שאמרו למה נאמר, והלא כבר נאמר. רצונו לומר, למה נאמר שתי פעמים. ופרשו חז"ל דבא ללמד שלא ישברו אף עצם שיש בו מוח. ועל זה אמר ולא ישאירו ממנו עד בקר ועצם לא ישברו , אף עצם שיש בו מוח שיהיה המוח נותר, בכל זאת לא ישברוהו כדי להוציא המוח. וכן פרשו בגמרא פסחים (דף פה ודף צה).
ומה שאמרו מלת בו -ממעט קדשים, ובפסחים (דף פד) ובככמה מקומות, בו -ממעט כשר ולא פסול. יש לומר ממה שאמרו שתי טעמים בפסח ראשון ובפסח שני.