מ"ג שמות יב מה
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תושב ושכיר לא יאכל בו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
תּוֹשָׁ֥ב וְשָׂכִ֖יר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | תּוֹתָבָא וַאֲגִירָא לָא יֵיכוֹל בֵּיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | דַּיוֹר תּוֹתַב וַאֲגִירָא נוּכְרָאָה לָא יֵיכוֹל בֵּיהּ: |
| ירושלמי (קטעים): | תּוֹתָבָא דִגְבַר וַאֲגִירָא כַּד הֲוָה בַּר עַמְמִין לָא יֵיכוּל מִינֵיהּ: |
רש"י
"ושכיר" - זה הנכרי ומה ת"ל והלא ערלים הם ונאמר וכל ערל לא יאכל בו אלא כגון ערבי מהול וגבעוני מהול והוא תושב או שכיר
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְשָׂכִיר – זֶה גּוֹי (שם). וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא עֲרֵלִים הֵם, וְנֶאֱמַר: "וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב,מח)! אֶלָּא כְּגוֹן עַרְבִי מָהוּל וְגִבְעוֹנִי מָהוּל, וְהוּא תּוֹשָׁב אוֹ שָׂכִיר (יבמות דף ע"א עמ' א).
רמב"ן
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
מלבי"ם - התורה והמצוה
צב. תושב ושכיר . כבר בארתי בפירוש הספרא ( אמור פו ) שכאן מדבר בנכרי עיי"ש. אולם בכל זה הוא מיותר דהוא בכלל בן נכר. ואמר ר' אליעזר שבהכרח מדבר שלקחו לעבד ולא מל אותו כמו שנאמר ומלתה אותו אז יאכל בו . אבל תושב ושכיר שלא מל לא יאכל, וגם זה מיותר שכבר אמר ומלתה אותו אז יאכל בו לא קודם. ואמר שהוא מופנה ללמד על תושב ושכיר האמור גבי תרומה לפסול בו את הערל.
ובאר בגמרא יבמות (דף ע) דלר' אליעזר דסבירא ליה גזירה שווה מופנה מצד אחד למדין ומשיבין, פה תושב ושכיר שניהם מופנים ושדי חד אלמד וחד אמלמד. ולפי זה נראה שגם ר' יצחק סובר כר' אליעזר שמה שנאמר תושב ושכיר גבי פסח, הוא ללמד על תרומה. רק שהוא סבירא ליה דגזירה שווה מופנה מצד אחד למדין ואין משיבין. ועל זה שאל תושב ושכיר למה נאמר. רוצה לומר, למה צריך שניהם דדי בחד.
ומה שכתוב אם היה ערבי מהול, אי אפשר לפרש כפשוטו, דהא בגמרא שם (דף עא) מקשה על זה דערבי מהול ערל הוא, וכמו שאמר גם כן בעבודה זרה (דף כז). רק רצונו לומר ערבי שמל לשם גרות ולא טבל, כמו שאמרו בגמרא אליבא דר' עקיבא. ובזה יבואו על נכון פסקי הרמב"ם שחשב מצות לא תעשה שלא להאכיל לגר תושב, וסבירא ליה (פ"ז מהלכות תרומות) שתושב ושכיר שגבי פסח מיותר, ללמוד גזירה שווה שלא יאכל ערל בתרומה שהם דברים סותרים. דאם כן איך למד מזה מצות לא תעשה בפני עצמו הלא הוא בכלל ערל. רק ששכיר מיותר לגזירה שווה ותושב צריך לגופיה כשיטת ר' יצחק. ורש"י בפירוש התורה שכתב ערבי מהול, יש לפרש דבריו כמו שפרשנו את המכילתא. ובספרא אמור (סי' פו) מביא מימרא דר' אליעזר דפה בשם ר' ישמעאל. וכן גרס בירושלמי פ' הערל, ור' ישמעאל סבירא ליה בנדה (דף כב) דגזירה שוה מופנה מצד אחד למדין ואין משיבין, וצריך לפרש לדידיה כמו שאמרנו לשיטת ר' יצחק.