מ"ג שמות יב מה


מקראות גדולות שמות


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תושב ושכיר לא יאכל בו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
תּוֹשָׁ֥ב וְשָׂכִ֖יר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
תּוֹתָבָא וַאֲגִירָא לָא יֵיכוֹל בֵּיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
דַּיוֹר תּוֹתַב וַאֲגִירָא נוּכְרָאָה לָא יֵיכוֹל בֵּיהּ:
ירושלמי (קטעים):
תּוֹתָבָא דִגְבַר וַאֲגִירָא כַּד הֲוָה בַּר עַמְמִין לָא יֵיכוּל מִינֵיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תושב" - זה גר תושב

"ושכיר" - זה הנכרי ומה ת"ל והלא ערלים הם ונאמר וכל ערל לא יאכל בו אלא כגון ערבי מהול וגבעוני מהול והוא תושב או שכיר

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תושב" - זה גר תושב שכיר זה הגוי ומה תלמוד לומר והלא ערלים הם אלא כגון ערבי מהול וגבעוני מהול לשון רש"י ולא ידעתי למה יכתוב הרב הדברים הנדחים בגמרא שהרי הקשו על זה (יבמות עא) והני מולין נינהו והתנן (נדרים ג יא) הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם שנאמר (ירמיהו ט כה) כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב והעמידו הכתוב בגר שמל ולא טבל

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


צב. תושב זה גר תושב. שכיר זה הגוי. רבי אליעזר אומר, תושב ושכיר למה נאמר, לדון מן הפסח (בתרומה) לפסול בה הערל. עד שלא יאמר יש לי בדין. ומה פסח הקל פסל בו את הערל, תרומה חמורה אינו דין שיפסול בה את הערל. לא, אם אמרת בפסח שמיעט בו הכתוב זמן אכילתו לאוכליו, לכך פסל בו את הערל. תאמר בתרומה שריבה זמן אכילתה לאוכליה (אינו דין שיפסול) בה את הערל- תלמוד לומר תושב ושכיר בפסח (תושב ושכיר בתרומה. (ואפנה))[מופנה] להקיש ולדון גזירה שווה. נאמר תושב ושכיר בפסח, ונאמר תושב ושכיר בתרומה. מה להלן פוסל בו את הערל, אף כאן פוסל בו את הערל. רבי יצחק אומר, תושב המכיר למה נאמר? והלא כבר נאמר כל (בן נכר) לא יאכל בו, (אבל) אם היה ערבי מהול וגבעוני (כשר), שומע אני יוכשר לאכול בפסח -תלמוד לומר תושב ושכיר.

<< · מ"ג שמות · יב · מה · >>