מ"ג שמות יב יז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּשְׁמַרְתֶּם֮ אֶת־הַמַּצּוֹת֒ כִּ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הוֹצֵ֥אתִי אֶת־צִבְאוֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּשְׁמַרְתֶּ֞ם אֶת־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה לְדֹרֹתֵיכֶ֖ם חֻקַּ֥ת עוֹלָֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתִטְּרוּן יָת פַּטִּירָא אֲרֵי בִּכְרַן יוֹמָא הָדֵין אַפֵּיקִית יָת חֵילֵיכוֹן מֵאַרְעָא דְּמִצְרָיִם וְתִטְּרוּן יָת יוֹמָא הָדֵין לְדָרֵיכוֹן קְיָם עָלַם׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתִטְרוּן יַת לִישָׁתָא דְּפַטִּירֵי אֲרוּם בִּכְרַן יוֹמָא הָדֵין הַנְפֵּיק יְיָ יַת חֵילֵיכוֹן פְּרִיקִין מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם וְתִטְרוּן יַת יוֹמָא הָדֵין לְדָרֵיכוֹן קְיַם עֲלָם: |
רש"י
"ושמרתם את היום הזה" - ממלאכה
"לדרתיכם חקת עולם" - לפי שלא נא' דורות וחקת עולם על המלאכה אלא על החגיגה לכך חזר ושנאו כאן שלא תאמר אזהרת כל מלאכה לא יעשה לא לדורות נאמרה אלא לאותו הדור
[מב] כדרך שאין מחמיצין וכו'. כלומר בודאי פשטיה דקרא אתא שלא יחמיץ את המצה, דהא 'מצה' כתיב, ומדהוציא בלישנא "ושמרתם את המצות", והוי ליה למכתב 'תשמרו מחמץ', מאי "ושמרתם את המצות", אלא לדרוש דכשם שאין מחמיצין את המצות, כך אין מחמיצין את המצוות. ואם תאמר מאי ענין זה לזה שתולה המצוה במצה, דטעמא דשייך במצה לא שייך במצוה, ומכל שכן שדבר תימה שרש"י הביא מדרש זה (מכילתא כאן) תוך פירושו, והוא רחוק מאוד מפשוטו, יראה דודאי טעם אחד לשניהם, כי אסרה התורה החמץ (פסוק טו), ואסרה גם כן העיכוב עד שתבא לידי חימוץ, שהרי לא הספיק להחמיץ. וענין זה היה מפני שנגלה מלך מלכי המלכים הקב"ה, ולא הספיק עסתם להחמיץ (הגדה של פסח). ומאחר שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים אין כאן עיכוב, כי מעשיו במהירות ובכח גדול עד שאין כאן עיכוב. והענינים השכליים פעולתם שלא בזמן, לפי שהם אינם תחת הזמן ואינם פועלים בתנועה שממנה הזמן, ולפי מדריגת חשיבותם פעולתם בלי זמן. ולכך ציווה שאין מחמיצין את המצה להודיע כי פעולת השם יתברך בלי זמן כלל. ואף מצות אלקים, שהיא דבר ה', 'הבא לידך אל תחמיצנה', כי דבר ה' הוא מוטל עליו לעשות בלי זמן, לא כמו דברים של חול שהם גשמים שהם תחת הזמן נתונים, אבל אלו דברים אינם תחת הזמן, וצריך לעשות אותם מיד. וזהו דעת חכמים כאשר תדקדק בהם. ואם הוא מחמיץ את המצוה פוגם את המצוה כאילו היתה דבר שהוא תחת הזמן. ומזה תבין כי מה שאין מחמיצין את המצה ואת המצוה ענין אחד הוא, שאין שם ענין זמן באלו דברים. ואלו דברים הם דברים ברורים מאוד למבין, והארכנו בהם בספר גבורות ה':
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה – מִמְּלָאכָה.
לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם – לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר דּוֹרוֹת וְחֻקַּת עוֹלָם עַל הַמְּלָאכָה אֶלָּא עַל הַחֲגִיגָה, לְכָךְ חָזַר וּשְׁנָאוֹ כָּאן, שֶׁלֹּא תֹּאמַר: אַזְהָרַת "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה" (פסוק טז) לֹא לְדוֹרוֹת נֶאֶמְרָה אֶלָּא לְאוֹתוֹ הַדּוֹר.
רשב"ם
כי בעצם היום הזה הוצאתי וגו': ולא הספיק בצק להחמיץ, כדכתיב ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו וגו':
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" כי בעצם היום הזה" ביום הזה בעצמו, שביום אחד נעשה קבוץ, שלא היו מספיקים אליו בטבע כמה ימים עם לילותיהם:
" הוצאתי את צבאותיכם" כל קהל וקהל כמות שהיה יחדיו:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
ושמרתם את המצות ר' יאשיה אומר, אל תקרא כן, אלא ושמרתם את המצות. כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה
מיד.
סד. כי בעצם היום הזה מגיד שלא יצאו אלא ביום.
הוצאתי את צבאותיכם אלו צבאות ישראל. אתה אומר כן, או אינו אלא צבאות מלאכי השרת? כשהוא אומר יצאו כל צבאות ה', הרי צבאות מלאכי השרת אמור, הא מה תלמוד לומר הוצאתי את צבאותיכם- אלו צבאות ישראל
סה. ושמרתם את היום הזה . למה נאמר? והלא כבר נאמר כל מלאכה לא יעשה בהם. אין לי אלא דברים שהם משום מלאכה, דברים שהם משום שבות מנין- תלמוד לומר ושמרתם את היום הזה, להביא דברים שהן משום שבות. ואף חולו של מועד יהא משום שבות אסור. והדין נותן, הואיל ויום הראשון ויום האחרון קרויים מקרא קדש, וחולו של מועד קרוי מקרא קדש, ויום טוב הראשון והאחרון הרי הן אסורין משום שבות, חולו של מועד שהוא קרוי מקרא קדש, אינו דין שיהא אסור משום שבות- תלמוד לומר ביום הראשון שבתון.
מלבי"ם - התורה והמצוה
סג. ושמרתם את המצות . השמירה היא שעושים סיגים וגדרים סביב להמצוה ומשמרת למשמרת (כנ"ל בא כח) וכן ישמר שלא יבא לידי חמוץ. ועל זה מביא מה שנאמר במשנה פסחים (דף מח ע"ב) תפח תלטוש בצונן. ובמשנה שאחריו איזהו שאור עיי"ש. ובגוף הדבר, אם מצות שמור נוהג במצות ואם אינו נוהג רק במצה של מצוה, נחלקו הגאונים הקדמונים.
וזה גם כן פלוגתת ר' יאשיה, שהוא סבירא ליה שאין צריך שימור רק במצה של מצוה שבלילה הראשון. ועל זה אמר את המצות הידועים- רצה לומר מצת מצוה. ומזה הוציא לכל מצוה שצריכה שימור לבל תתחמץ, וכמו שמובא ברש"י יומא (דף לג) מגלה (דף ו).
סד. כי בעצם היום הזה . ובפ' ראה אמר ועשית פסח כי בחדש האביב הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה . ואמרו חז"ל (ברכות דף ט) הכל מודים כשנגאלו לא נגאלו אלא בערב וכשיצאו לא יצאו אלא ביום. כי היציאה תפול בין על היציאה מרשות העבדות, כמו ובשביעית יצא לחפשי חנם, בין על היציאה הפעלית שיוצא לארץ אחרת.
ובלילה היתה היציאה מן העבדות ועל זה היה מורה הפסח שאכילתו בלילה, ועל זה אמר ועשית פסח כי וגו' הוציאך ה' לילה. וביום היתה היציאה מן הארץ, ויציאה זו נמשכה ז' ימים עד שטובעו המצריים בים בשביעי. ועל זה בא אכילת מצה, ועל זה אמרו ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה , שהוא על היציאה שביום. ואמר הוצאתי את צבאותיכם כי אז היו כצבא ומחנה ולא כלילה שלא היו צבא עדיין. ופי' שמה שנאמר (יב מא) ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' הם צבא מעלה שהיו עמהם במצרים לשמרם והם יצאו מעצמם, ומה שכתוב פה, הוצאתי את צבאותיכם, הם צבא מטה שהם לא יצאו מעצמם רק על ידי ה' שהוציאם.
סה. ושמרתם את היום הזה . היא השמירה ממלאכה, ללמד שגם השמירה ממלאכה נוהג לעולם, שעל זה אמרו שנית לדורותיכם חקת עולם . כי הראשון בא על החגיגה, ופה על המלאכה כמו שאמר רש"י בפירושו. ולשון ושמרתם מורה על הסייג והגדר וסמכו בזה דרך אסמכתא על השבותין וכמו שבארתי זה למעלה ( בא ס ).