מ"ג שמות ה ד


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לָ֚מָּה מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן תַּפְרִ֥יעוּ אֶת־הָעָ֖ם מִמַּֽעֲשָׂ֑יו לְכ֖וּ לְסִבְלֹתֵיכֶֽם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר לְהוֹן מַלְכָּא דְּמִצְרַיִם לְמָא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תְּבַטְּלוּן יָת עַמָּא מֵעֲבִידַתְהוֹן אִיזִילוּ לְפוּלְחָנְכוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר לְהוֹן מַלְכָּא דְמִצְרַיִם לְמָא משֶׁה וְאַהֲרן תְּבַטְלוּן יַת עַמָא מֵעֲבִידְתְּהוֹן אִיזִילוּ לְפוּלְחַנְכוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תפריעו את העם ממעשיו" - תבדילו ותרחיקו אותם ממלאכתם ששומעין לכם וסבורים לנוח מן המלאכה וכן (משלי ד) פרעהו אל תעבר בו רחקהו וכן (שס א) ותפרעו כל עצתי (שמות לב) כי פרוע הוא נרחק ונתעב

"לכו לסבלותיכם" - לכו למלאכתכם שיש לכם לעשות בבתיכם אבל מלאכת שעבוד מצרים לא היתה על שבטו של לוי ותדע לך שהרי משה ואהרן יוצאים ובאים שלא ברשות

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו – תַּבְדִּילוּ וְתַרְחִיקוּ אוֹתָם מִמְּלַאכְתָּם, שֶׁשּׁוֹמְעִין לָכֶם וּסְבוּרִים לָנוּחַ מַן הַמְּלָאכָה. וְכֵן "פְּרָעֵהוּ אַל תַּעֲבׇר בּוֹ", רַחֲקֵהוּ (משלי ד,טו); וְכֵן "וַתִּפְרְעוּ כָּל עֲצָתִי" (שם א,כה). "כִּי פָרוּעַ הוּא" (שמות לב,כה), נִרְחָק וְנִתְעָב.
לְכוּ לְסִבְלוֹתֵיכֶם – לְכוּ לִמְלַאכְתְּכֶם שֶׁיֵּשׁ לָכֶם לַעֲשׂוֹת בְּבָתֵּיכֶם; אֲבָל מְלֶאכֶת שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם לֹא הָיְתָה עַל שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי (שמ"ר ה,טז). וְתֵדַע לְךָ, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן יוֹצְאִים וּבָאִים [שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת].

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

תפריעו: תבטלו או תנתקו ותפרידו כמו ופרע את ראש האשה:
לסבלותיכם: למלאכה שלכם ואל תבטלו מעסקיכם וגם תבטלו אחרים ממלאכה שלי:


רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"למה משה ואהרן" - שאל להם שמותם והזכירם בשמם דרך כבוד

"תפריעו את העם ממעשיו" - אמר אונקלוס תבטלו וכן פורע מוסר (משלי יג יח) ותפרעו כל עצתי (שם א כה)

"לכו לסבלותיכם" - על דרך הפשט עבודת המלך שהיו מכלל העם כי בפעם הזאת באו לפניו עם כל העם ולא שמע אליהם וצוה אותם שובו כלכם אל העבודה ושבו משה ואהרן לפניו (להלן ז י) ואמר להם פרעה תנו לכם מופת ועשו כן אז היו בעיניו כחרטומים ומכשפים וחכמים ונהג בהם כבוד ומעת החלו המכות עליו נהג בהם מורא גדול וכן נראה עוד שלא היו כל עם בני ישראל עובדים כל הימים לפרעה בחמר ובלבנים כי היו ממלאים ארץ מצרים ערים אבל במס היו עושין רק כי הכביד עליהם עולו לקחת מהם רבים ורש"י פירש לסבלותיכם למלאכתכם שיש לכם לעשות בבתיכם אבל מלאכת שעבוד מצרים לא היה על שבטו של לוי ותדע שהיו משה ואהרן יוצאים ובאים ונכון הוא כי כל עבודת האדם בבית ובשדה נקרא כן כמו לכל סבל בית יוסף (מלכים א יא כח) ומנהג בכל עם להיות להם חכמים מורי תורתם ולכן הניח להם פרעה שבט לוי שהיו חכמיהם וזקניהם והכל סבה מאת ה' ובאלה שמות רבה (ה כ) ראיתי אמר רבי יהושע בן לוי שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך אמר להם פרעה בשביל שאתם פנויים אתם אומרים נלכה נזבחה לאלהינו לכו לסבלותיכם לישראל דבר אחר אמר להם דייכם שאתם עומדים פנויים שמא רע לכם שאין אתם עושים במלאכה לכו לסבלותיכם ורבי אברהם פירש לכו לסבלותיכם סבלות העם כי ידבר עמהם בעבור כל ישראל

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


לכו לסבלותיכם. כלומר לעשות חפצכם ומה שאתם צריכים לעשות, כי אין הכוונה סבלות מצרים להשתדל בעבודת פרך כשאר ישראל לפי שהשעבוד לא היה על שבט לוי כי רצה פרעה להניח להם שבט לוי להנהיגם בחקי תורתם כאשר המנהג בכל עם שיש להם חכמים להורות להם תורתם ועניני יראתם ואיך יתנהגו בה.

ובמדרש אמר ר' יהושע בן לוי שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך אמר להם פרעה בשביל שאתם פנוים אתם אומרים נלכה נזבחה לאלהינו לכו לסבלותיכם, לישראל.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות (ד - ה) מה הן שתי אמירות הללו, תחלה אמר תפריעו ממעשיו ואח"כ והשבתם מסבלותם:

"ויאמר מלך מצרים למה משה ואהרן וכו' ויאמר פרעה". במדרש א"ל אתם למה ודבריכם למה לכו לסבלותיכם אמר ריב"ל שבט לוי היו פנוים מעבודה א"ל בשביל שאתם פנוים אתם אומרים נזבחה לאלהינו לכו לסבלותיכם. ר"ל שיש הבדל בין עם ובין עם הארץ, שעם הארץ הם דלת העם והפחותים, ויש הבדל בין מעשיו ובין סבלות, שמעשיו הם עסקיו שיש להם כמו מסחרם ומעשיהם בבית ובשדה, וסבלות הוא העבודה הקשה שעובדים למלך, ויש הבדל בין מפריע ובין משבית, שהמשבית הוא המבטל דבר המתמיד, וזה שייך על סבלות העבודה שהיה מתמיד בלא הפסק, ומפריע הוא הבטול הסתמי ושייך גם על המבטל מעסקי הבית שאינם מתמידים תמיד. והנה לא כל עם ישראל היו עובדים בפרך, שרק נתנו מס מאת העם אנשים מדלת העם שהם עבדו עבודת המלך והם נקראים עם הארץ, ויתר העם היו חפשים מעבודה זו ועסקו במלאכתם בבית ובשדה ובעסקיהם והם נקראים בשם עם, וכן שבט לוי ומשה ואהרן מכללם היו חפשים מעבודה, וכאשר בא משה בבשורת הגאולה בודאי לא בא אל עם הארץ שהם העובדים בעבודת פרך, רק בא אל העם שהם החפשים מעבודה, עפ"ז יעלו באור הכתובים לפי דעת חז"ל, שקשה למה אמר למה משה ואהרן שזה מיותר שהי"ל למה תפריעו את העם ממעשיו, ופירשו שהיו שתי שאלות, א] למה משה ואהרן ר"ל מה לכם בדבר הזה הלא אתם חפשיים מעבודה ולמה תריבו ריב לא לכם וז"ש אתם למה, זאת שנית למה תפריעו את העם ממעשיו, שהוא השאלה השניה דבריכם למה שהעם שאליהם באתם בבשורה זאת יתבטלו עי"ז מעסקיהם ומסחרם ויעסקו בדברי הבל ורעות רוח, ועפ"ז אמר לכו לסבלותיכם גזר על משה ואהרן ועל שבטם שילכו לסבלות היינו לעבודת המלך, וז"ש במדרש בשביל שאתם פנוים אתם אומרים נזבחה לאלהינו לכו לסבלותיכם, אבל באשר נסוג אחור תיכף מגזרה זאת, כי נבעת מפני הזקנים הללו שהיה ה' אתם בל יגע בהם רעה, אמר אמירה אחרת הפך דבריו הקודמים, אמר מה ארויח מה שאתן את הזקנים הללו בין עם הארץ העובדים, הלא אז ישביתו את עם ארץ העובדים מסבלותם, כי יניאו אותם מסבלות המלך ע"י דבריהם שהם שלוחים מאלהים, והגם שעתה מזיקים במה שמפריעים את העם [הבלתי עובדים] ממעשיו ועסקי הבית, הלא הן רבים עתה עם הארץ שעם הארץ העובדים הם רבים מן העם הבלתי עובדים, וכשישביתו את עם הארץ מסבלותם שהוא עבודת המלך יהיה ההיזק יותר כולל, א] מצד שהם רבים נגד העם, ב] מצד שישביתו אותם כי עבודתם קבוע בלי הפסק, ג] שישביתו אותם מסבלותם שהוא עבודת המלך שזה יזיק יותר

להמלך ממה שיפריעו את העם החפשים מעסקי הבית, ובזה חזר מגזרה זו שרצה שמשה ואהרן ושבטו ילכו לסבלות המלך:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר וגו' למה משה וגו'. פירוש להיות שהיו לפניו משה ואהרן והזקנים שאמרו אלהי העברים וגו' והחזיר פניו אל משה ואמר אין תלונתי על זקני ישראל כי הם נפל עליהם פחת ופחד מהחרב והדבר, והתלונה הוא עליכם שעשיתם ב' דברים האחד שבאתם בשליחות אלי מאלהיכם אם כן הדבר תלוי בי אם כן מה מקום להפחיד העם פן יפגעם בדבר והלא אינם ברשות עצמם ואנוסים הם, מה תאמר כי הם יכולין לצאת ברשות עצמם אם כן למה באת אלי בשליחות לשלחם. ואולי כי לזה נתכוונו רז"ל (שם) שאמרו וז"ל אתם למה דבריכם למה פי' אתם למה באתם אלי, דבריכם שאמרתם לעם הזה מפי אלהיהם פן וגו' למה, שהם ב' דברים סותרים, והשיב פניו לישראל ואמר לכו לסבלותיכם, כי משה ואהרן ברשות עצמן היו:

<< · מ"ג שמות · ה · ד · >>