רש"י מנוקד על המקרא/ספר שמות/ה

(א) וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְגוֹמֵר – אֲבָל הַזְּקֵנִים נִשְׁמְטוּ אֶחָד אֶחָד מֵאַחַר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַד שֶׁנִּשְׁמְטוּ כֻּלָּם קֹדֶם שֶׁהִגִּיעוּ לַפָּלָטִין, לְפִי שֶׁיָּרְאוּ לָלֶכֶת. וּבְסִינַי נִפְרַע לָהֶם: "וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה' וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ" (שמות כד,ב), הֶחֱזִירָם לַאֲחוֹרֵיהֶם (שמ"ר ה,יד).

(ג) פֶּן יִפְגָּעֵנוּ – "פֶּן יִפְגָּעֲךָ" הָיוּ צְרִיכִים לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁחָלְקוּ כָּבוֹד לַמַּלְכוּת (שמ"ר ה,טו). פְּגִיעָה זוֹ לְשׁוֹן מִקְרֵה מָוֶת הִיא.

(ד) תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו – תַּבְדִּילוּ וְתַרְחִיקוּ אוֹתָם מִמְּלַאכְתָּם, שֶׁשּׁוֹמְעִין לָכֶם וּסְבוּרִים לָנוּחַ מַן הַמְּלָאכָה. וְכֵן "פְּרָעֵהוּ אַל תַּעֲבׇר בּוֹ", רַחֲקֵהוּ (משלי ד,טו); וְכֵן "וַתִּפְרְעוּ כָּל עֲצָתִי" (שם א,כה). "כִּי פָרוּעַ הוּא" (שמות לב,כה), נִרְחָק וְנִתְעָב.
לְכוּ לְסִבְלוֹתֵיכֶם – לְכוּ לִמְלַאכְתְּכֶם שֶׁיֵּשׁ לָכֶם לַעֲשׂוֹת בְּבָתֵּיכֶם; אֲבָל מְלֶאכֶת שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם לֹא הָיְתָה עַל שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי (שמ"ר ה,טז). וְתֵדַע לְךָ, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן יוֹצְאִים וּבָאִים [שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת].

(ה) הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ – שֶׁהָעֲבוֹדָה מֻטֶּלֶת עֲלֵיהֶם, וְאַתֶּם מַשְׁבִּיתִים אוֹתָם מִסִּבְלוֹתָם; הֶפְסֵד גָּדוֹל הוּא זֶה.

(ו) הַנֹּגְשִׂים – מִצְרִיִּים הָיוּ, וְהַשּׁוֹטְרִים הָיוּ יִשְׂרְאֵלִים (שמ"ר ה,יח). הַנּוֹגֵשׂ מְמֻנֶּה עַל כַּמָּה שׁוֹטְרִים, וְהַשּׁוֹטֵר מְמֻנֶּה לִרְדּוֹת בְּעוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה.

(ז) תֶּבֶן – אשטובל"א [estoble = קש (הנשאר בשדה אחרי הקציר)[1]]. הָיוּ גּוֹבְלִין אוֹתוֹ עִם הַטִּיט.
לְבֵנִים – טיוול"ש [tiules = רעפים] בְּלַעַז, שֶׁעוֹשִׂים מִטִּיט וּמְיַבְּשִׁין אוֹתָן בַּחַמָּה, וְיֵשׁ שֶׁשּׂוֹרְפִין אוֹתָן בַּכִּבְשָׁן.
כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם – כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם עוֹשִׂים עַד הֵנָּה.
וְקֹשְׁשׁוּ – וְלִקְּטוּ.

(ח) וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים – סְכוּם חֶשְׁבּוֹן הַלְּבֵנִים שֶׁהָיָה כָּל אֶחָד עוֹשֶׂה לַיּוֹם כְּשֶׁהָיָה הַתֶּבֶן נִתָּן לָהֶם, אוֹתוֹ סְכוּם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם גַּם עַתָּה, לְמַעַן תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עֲלֵיהֶם.
כִּי נִרְפִּים – מִן הָעֲבוֹדָה הֵם, לְכָךְ לִבָּם פּוֹנֶה אֶל הַבַּטָּלָה וְצוֹעֲקִים לֵאמֹר: "נֵלְכָה" וְגוֹ'.
"מַתְכֹּנֶת", "וְתֹכֶן לְבֵנִים" (להלן פס' יח), "וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת" (שמ"א ב,ג), "אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן" (מל"ב יב,יב), כֻּלָּם לְשׁוֹן חֶשְׁבּוֹן הַם.
נִרְפִּים – הַמְּלָאכָה רְפוּיָה בְּיָדָם וַעֲזוּבָה מֵהֶם וְהֵם נִרְפִּים מִמֶּנָּה, רטריי"ט [retreit = הימנעות[2]] בְּלַעַ"ז.

(ט) וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר – וְאַל יֶהְגּוּ וִידַבְּרוּ תָּמִיד בְּדִבְרֵי רוּחַ, לֵאמֹר "נֵלְכָה נִזְבְּחָה" (פס' ח). וְדוֹמֶה לוֹ: "וְאֶשְׁעָה בְחֻקֶּיךָ תָּמִיד" (תהלים קיט,קיז); "לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה" (דברים כח,לז), מְתַרְגְּמִינַן "וּלְשׁוֹעִין"; "וַיְסַפֵּר" (בראשית כד,סו), "וְאִשְׁתַּעִי". וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר "יִשְׁעוּ" – לְשׁוֹן "וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל... וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה" (בראשית ד,ד-ה), וּלְפָרֵשׁ "אַל יִשְׁעוּ" – אַל יִפְנוּ; שֶׁאִם כֵּן, הָיָה לוֹ לִכְתֹּב: "וְאַל יִשְׁעוּ אֶל דִּבְרֵי שָׁקֶר", אוֹ "לְדִבְרֵי שָׁקֶר", כִּי כֵן גִּזְרַת כֻּלָּם: "יִשְׁעֶה הָאָדָם עַל עֹשֵׂהוּ" (ישעיהו יז,ז), "וְלֹא יִשְׁעֶה אֶל הַמִּזְבְּחוֹת" (שם שם,ח), "וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו לא,א); וְלֹא מָצָאתִי שִׁמּוּשׁ שֶׁל בֵּי"ת סְמוּכָה לְאַחֲרֵיהֶם. אֲבָל אַחַר לְשׁוֹן דִּבּוּר, כְּמִתְעַסֵּק לְדַבֵּר בְּדָבָר, נוֹפֵל לְשׁוֹן שִׁמּוּשׁ בֵּי"ת, כְּגוֹן: "הַנִּדְבָּרִים בְּךָ" (יחזקאל לג,ל), "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה" (במדבר יב,א, "הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי" (זכריה א,ט ועוד), "לְדַבֵּר בָּם" (דברים יא,יט), "וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ" (תהלים קיט,מו). אַף כָּאן, "אֵל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר", אֵל יִהְיוּ נִדְבָּרִים בְּדִבְרֵי שָׁוְא וַהֲבַאי.

(יא) אַתֶּם לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן – וּצְרִיכִים אַתֶּם לֵילֵךְ בִּזְרִיזוּת.
כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם דָּבָר – מִכָּל סְכוּם לְבֵנִים שֶׁהֱיִיתֶם עוֹשִׂים לַיּוֹם, בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן נִתָּן לָכֶם מְזֻמָּן מִבֵּית הַמֶּלֶךְ.

(יב) לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן – לֶאֱסֹף אֲסִיפָה לִלְקֹט לֶקֶט לְצֹרֶךְ תֶּבֶן הַטִּיט.
קַשׁ – לְשׁוֹן לִקּוּט; עַל שֵׁם שֶׁדָּבָר הַמִּתְפַּזֵּר הוּא וְצָרִיךְ לְקָשְׁשׁוֹ, הוּא קָרוּי קַשׁ בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת.

(יג) אָצִים – דּוֹחֲקִים.
דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ – חֶשְׁבּוֹן שֶׁל כָּל יוֹם כַּלּוּ בְּיוֹמוֹ, כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן מוּכָן.

(יד) וַיֻּכּוּ שׁוֹטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – הַשּׁוֹטְרִים יִשְׂרְאֵלִים הָיוּ, וְחָסִים עַל חַבְרֵיהֶם מִלְּדָחֳקָם; וּכְשֶׁהָיוּ מַשְׁלִימִים הַלְּבֵנִים לַנּוֹגְשִׂים, שֶׁהֵם מִצְרִיִּים, וְהָיָה חָסֵר מִן הַסְּכוּם, הָיוּ מַלְקִין אוֹתָם עַל שֶׁלֹּא דָּחֲקוּ אֶת עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה. לְפִיכָךְ זָכוּ אוֹתָם שׁוֹטְרִים לִהְיוֹת סַנְהֶדְרִין, וְנֶאֱצָל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עַל מֹשֶׁה וְהוּשַׁם עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ" – מֵאוֹתָן שֶׁיָּדַעְתָּ הַטּוֹבָה שֶׁעָשׂוּ בְּמִצְרַיִם, "כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשׁוֹטְרָיו".
וַיֻּכּוּ שׁוֹטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ נוֹגְשֵׂי פַרְעֹה – אוֹתָם לְשׁוֹטְרִים עֲלֵיהֶם, לֵאמֹר מַדּוּעַ וְגוֹ'. לָמָּה וַיֻּכּוּ? שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם: מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם חֹק הַקָּצוּב עֲלֵיכֶם לִלְבֹּן [כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם], כִּתְמוֹל הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהוּא יוֹם שֶׁלִּפְנֵי אֶתְמוֹל? וְהוּא הָיָה בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן נִתָּן לָהֶם.
וַיֻּכּוּ – לְשׁוֹן וַיֻּפְעֲלוּ, הֻכּוּ מִיַּד אֲחֵרִים; הַנּוֹגְשִׂים הִכּוּם.

(טז) וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ – הַנּוֹגְשִׂים: "עֲשׂוּ", כַּמִּנְיָן הָרִאשׁוֹן.
וְחָטָאת עַמֶּךָ – אִלּוּ הָיָה נָקוּד פַּתָּח הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁהוּא דָּבוּק: וְדָבָר זֶה חַטַּאת עַמְּךָ הוּא. עַכְשָׁו שֶׁהוּא קָמָץ, שֵׁם דָּבָר הוּא, וְכָךְ פֵּרוּשׁוֹ: וְדָבָר זֶה מֵבִיא חָטָאת עַל עַמֶּךָ; כְּאִלּוּ כָּתוּב: "וְחָטָאת לְעַמֶּךָ". כְּמוֹ: "כְּבוֹאָנָה בֵּית לֶחֶם" (רות א,יט), שֶׁהוּא כְּמוֹ "לְבֵית לֶחֶם", וְכֵן הַרְבֵּה.

(יח) וְתֹכֶן לְבֵנִים – חֶשְׁבּוֹן הַלְּבֵנִים. וְכֵן "אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן" (מל"ב יב,יב), הַמָּנוּי, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בָּעִנְיָן: "וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ אֶת הַכֶּסֶף" (שם פס' יא).

(יט) וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל – אֶת חַבְרֵיהֶם הַנִּרְדִּים עַל יָדָם.
בְּרָע – רָאוּ אוֹתָם בְּרָעָה וְצָרָה הַמּוֹצֵאת אוֹתָם בְּהַכְבִּידָם הָעֲבוֹדָה עֲלֵיהֶם, "לֵאמֹר לֹא תִגְרְעוּ" וְגוֹ'.

(כ) וַיִּפְגְּעוּ – אֲנָשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל "אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן" וְגוֹ'. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ: כָּל נִצִּים וְנִצָּבִים – דָּתָן וַאֲבִירָם הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם "יָצְאוּ נִצָּבִים" (במדבר טז,כז) (נדרים סד ב).

(כב) לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה – וְאִם תֹּאמַר: מָה אִכְפַּת לְךָ? קוֹבֵל אֲנִי עַל שֶׁשְּׁלַחְתַּנִי (שמ"ר ה,כב).

(כג) הֵרַע – לְשׁוֹן הִפְעִיל הוּא, הִרְבָּה רָעָה עֲלֵיהֶם. וְתַרְגּוּמוֹ "אַבְאֵישׁ".

הערות

עריכה
  1. ^ בצרפתית של היום éteule, באנגלית stubble, בגרמנית Stoppel.
  2. ^ היינו מצפים לצורת הבינוני של הפועל, אך בכתבי היד נותנים retreit או ריטריי"ש retreis ולא retreiz, וקשה לקבוע תרגום מתאים. לכן [מ. קטן] מציע לראות בלעז שם עצם, המוסר את משמעות העניין.