מ"ג שמואל א כ ז
<< · מ"ג שמואל א · כ · ז · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אם כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם חרה יחרה לו דע כי כלתה הרעה מעמו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִם כֹּה יֹאמַר טוֹב שָׁלוֹם לְעַבְדֶּךָ וְאִם חָרֹה יֶחֱרֶה לוֹ דַּע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִמּוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִם־כֹּ֥ה יֹאמַ֛ר ט֖וֹב שָׁל֣וֹם לְעַבְדֶּ֑ךָ וְאִם־חָרֹ֤ה יֶחֱרֶה֙ ל֔וֹ דַּ֕ע כִּֽי־כָלְתָ֥ה הָרָעָ֖ה מֵעִמּֽוֹ׃
תרגום יונתן
רש"י
"שלום לעבדך" - אין בלבו להרגני
"ואם חרה יחרה" - זהו שאהא לו מצוי להרגני
"כלתה הרעה מעמו" - סוף דבר מחשבה רעה לו עלימצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"דע כי כלתה" - רצה לומר סוף דעתו להמיתני ולזה חרה לו על מה שלא אהיה מצוי אצלו לשלוח בי יד
"טוב" - רצה לומר טוב עשית מה שנתת לו רשות ללכת
"שלום לעבדך" - אז תדע כי שלום לי ואינו רוצה להמיתני
מצודת ציון
"כה" - כן
"כלתה" - ענין סוף וגמרמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
צדדים שעל פיו ידע בבירור טוב או רע, כי אם ישאל עליו יהיה או מסבת שרוצה בו או מסבת שרוצה להמיתו, בצד הא' יאמר טוב ובצד הב' יחרה לו. אולם אם אינו אוהבו וגם אין דעתו להמיתו, לא ישאל עליו כלל או לא יקפיד על העדרו. וז"ש "אם כה יאמר טוב", אז ודאי "שלום לעבדך. ואם חרה יחרה לו", אז ודאי "כלתה הרעה". ובשני צדדים האחרים נשאר הדבר בספק:
<< · מ"ג שמואל א · כ · ז · >>