מ"ג שמואל א כ ז


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אם כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם חרה יחרה לו דע כי כלתה הרעה מעמו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִם כֹּה יֹאמַר טוֹב שָׁלוֹם לְעַבְדֶּךָ וְאִם חָרֹה יֶחֱרֶה לוֹ דַּע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִמּוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִם־כֹּ֥ה יֹאמַ֛ר ט֖וֹב שָׁל֣וֹם לְעַבְדֶּ֑ךָ וְאִם־חָרֹ֤ה יֶחֱרֶה֙ ל֔וֹ דַּ֕ע כִּֽי־כָלְתָ֥ה הָרָעָ֖ה מֵעִמּֽוֹ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

אִם כְּדֵין יֵימַר טָב שְׁלָם לְעַבְדָךְ וְאִם מִתְקֵיף יִתְקֵיף לֵיהּ דַע אֲרֵי גְמִירָא בִישְׁתָא מִנֵיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם כה יאמר טוב" - שלא יחרה לו

"שלום לעבדך" - אין בלבו להרגני

"ואם חרה יחרה" - זהו שאהא לו מצוי להרגני

"כלתה הרעה מעמו" - סוף דבר מחשבה רעה לו עלי

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם כה יאמר". הנה באר שני תנאים, "שיאמר טוב, או שיחרה לו". ועוד יצויר שני אופנים והוא, א] שלא ישאל כלל. ב] שישאל ולא יאמר לו טוב ולא רע. רק תפס השני צדדים שעל פיו ידע בבירור טוב או רע, כי אם ישאל עליו יהיה או מסבת שרוצה בו או מסבת שרוצה להמיתו, בצד הא' יאמר טוב ובצד הב' יחרה לו. אולם אם אינו אוהבו וגם אין דעתו להמיתו, לא ישאל עליו כלל או לא יקפיד על העדרו. וז"ש "אם כה יאמר טוב", אז ודאי "שלום לעבדך. ואם חרה יחרה לו", אז ודאי "כלתה הרעה". ובשני צדדים

האחרים נשאר הדבר בספק:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"דע כי כלתה" - רצה לומר סוף דעתו להמיתני ולזה חרה לו על מה שלא אהיה מצוי אצלו לשלוח בי יד

"טוב" - רצה לומר טוב עשית מה שנתת לו רשות ללכת

"שלום לעבדך" - אז תדע כי שלום לי ואינו רוצה להמיתני

מצודת ציון

"כה" - כן

"כלתה" - ענין סוף וגמר

<< · מ"ג שמואל א · כ · ז · >>