הגאון מווילנה על משלי לא
פסוק ג
"ודרכיך" - כמו שנאמר (בראשית ו יב): "כי השחית כל בשר את דרכו", היינו דרך ארץ.
"למחות מלכין" - היינו לשון שמן, כמו (ישעיהו ה יז): "וחרבות מחים". היינו, ליקח יפת תואר מאד ובעלת בשר.
תוספת מתוך ליקוטי הגר"א כתב יד:
"למחות מלכין" הוא בנות מלכים המפוטמות, יפות מראה ובריאות בשר, כמו שנאמר (ישעיהו ה יז): "חרבות מחים".
ואמר "לנשים חילך ודרכיך כו'". פירוש "לנשים", כי מחמת ריבוי נשים הוחלש כוחו מרוב ביאות.
"ודרכיך", כמו שנאמר (בראשית ו יב): "כי השחית כל בשר את דרכו", מחמת תאוות יופי הרבה הוצאת זרע, כמו שנאמר (יחזקאל כג ב): "וזרמת סוסים כו'".
פסוק יט
"בכישור" הם הכשרים, שהיא אוחזת בהם תמיד.
ו"פלך" הם ה'רשעים', שהם שלושה בעלי תשובה, שהיא מסייעת אותם, כמו שאמרו (שבת קד.): "בא ליטהר - מסייעים אותו".
וזה שאמר כאן "שלחה" וכאן "תמכה".
ופלך ראשי תיבות פתי, לץ, כסיל, והם שלושה בעלי תשובה, כמו שנאמר למעלה (משלי א כב): "עד מתי פתיים תאהבו פתי, ולצים לצון חמדו להם, וכסילים ישנאו דעת".
ואמר כאן "ידיה" - בפתחא דידין, וכאן "כפיה" - בסתימא, כמו שנאמר (יחזקאל א ח): "וידי אדם מתחת כנפיהם", שהן פרושות לבעלי תשובה מפני מידת הדין.פסוק כו
"ותורת חסד על לשונה" - שלומד לשם שמים, כמו שאמרו (זהר חלק ב קיד ב): "איזהו חסיד - שמתחסד עם קונו". ואמרו בגמרא (סוכה מט:): "וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד?! אלא, תורה לשמה זו היא תורה של חסד, שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד".
והם תלויים זה בזה, כמו שאמרו (תיקוני זהר עג, ב): "כל הבשר חציר - דאכלי תיבנא דאורייתא, וכל חסדו כציץ השדה - כל דעבדין לגרמייהו עבדין" . וכן אמרו (בבא בתרא כה:): "הרוצה שיחכים - ידרים".פסוק ל
"שקר החן" - כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, שהוא הולך אחר כוונתו, כי "רחמנא ליבא בעי", וכמו שאמרו {{צפ|אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין כו'".
ואמרו חז"ל "אל תהיו כעבדים המשמשין כו' אלא הוו כו'". ולכאורה תמוה, דבתחילה אמר בלשון אזהרה "אל תהיו", ואחר-כך אמר בלשון עצה "אלא הוו", וכפול. והעניין: דג' מיני מעשים:
- א' הלומד בשביל פניות - "אקרא בכדי שיקראוני חכם", והוא מפני כבוד ועושר.
- ב' שלומד בשביל בוראו שימצא חן בעיניו ושייתן לו שכר טוב לעולם הבא.
- ג' הוא רק טוב ביראת ה' כאשר ציוונו לשמור ולעשות, ולא לשום פניה כלל.
ולזה אמר:
- תחילה לשון אזהרה ושלילה "אל תהיו כו'" - על הפניה הראשונה.
- ועל הכוונה השלישית אמר "אלא הוו כו'" שתשתדלו עצמכם לבוא לידי כך - ללמוד בלי פניה כלל.
וזה שנאמר:
- "שקר החן" - שעושה בשביל למצוא חן בעיני אדם, כי לא נתקיימה בידו, והמעשה בעצמו הוא שקר, וזהו (סוטה כב:): "פרוש שכמי" שהם מבלי עולם.
- "והבל היופי" - שמייפה את עצמו נגד הקב"ה, ואף שהמעשה בעצמו הוא טוב, כמו שאמרו חז"ל "האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני כו' הרי זה צדיק גמור", מכל מקום הוא הבל. וכמו שנאמר (קהלת א יד): "ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח", (קהלת ב יא): "ואין יתרון תחת השמש". ואמרו, שתחת השמש הוא דאין לו יתרון. ופירושו, כמו שאמרו בגמרא (פסחים נ:): "כתיב 'כי גדול עד שמים חסדך', וכתיב 'כי גדול מעל שמים חסדך', הא כיצד? כאן בעושין לשמה וכאן בשאין עושין לשמה, כו'". כי העושים לשמה הם למעלה מהשמים, לכן 'על השמים' חסדו להם, מה שאין כן אותם העושים שלא לשמה, הם תחת השמים, וזה שנאמר "ואין יתרון תחת השמש".
- "אישה יראת ה' היא תתהלל" הוא השלישי הנזכר לעיל, הנקראת אימה - יראת הרוממות - בגין דהוא רב ודחיל. ואמר "היא תתהלל" כמו שנאמר (דברי הימים ב יז ו): "ויגבה ליבו בדרכי ה'", שזו הגאווה היא מצוה, שיראה לעלות ממדרגה למדרגה עליונה הימנה, ואינן אלא ביראת ה', ולזה אמר "היא תתהלל", שהיא בעצמה מותרת בעניין זה, כנזכר לעיל, אף על גב דאסור לשבוחי את עצמו, אבל בדרכי ה' כהאי גוונה מותר.
ועוד יש לומר, דאיתא בזוה"ק על הפסוק "יהללך זר ולא פיך", פירושו "וַלֹא", רוצה לומר, ואם לא יהללך הזר, אז 'פיך' - מותר לו להתחיל לומר להם דברי תורה, שעל-ידי זה יתהלל. וכן בעולם הבא, כשבא לשם נותנים לו שמונים ומאת יום לדרוש תורה ברבים - התורה שלמד בעולם הזה. וכל הצדיקים שומעים לו, ועל-ידי-זה יתהלל, כמו שנאמר (משלי לא כג): "נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ".
וזהו בתורה, אבל במעשים אינו כן, אלא אחרים פורטים מעשיו בשער, כשנכנס בשער גן עדן, כמו שנאמר (תהלים קכז ה): "לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער", וזהו "ויהללוה בשערים מעשיה".