פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
צפניה צפן רוח ושמן ימינו יקרא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
צֹפְנֶיהָ צָפַן רוּחַ וְשֶׁמֶן יְמִינוֹ יִקְרָא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
צֹפְנֶ֥יהָ צָפַן־ר֑וּחַ
  וְשֶׁ֖מֶן יְמִינ֣וֹ יִקְרָֽא׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"צופניה צפן רוח" - מי שסבור לשומרה מתזנותיה צפונת רוח הוא כשם שאי אפשר לצפון הרוח כן היא לא תצפנה

"ושמן ימינו יקרא" - קורא הוא הצרעת לבוא עליו עד שיגרשנה כמצורע המטהר בשמן בבהן ידו הימנית

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"צופניה". מי שידמה לצפנה לכסות קלונה לא יוכל על זה כי היא תגל' נבלות' כמו שלא יוכל האדם לצפון הרוח שלא נודע במקום שהוא בו כי בנשיבתו הוא מודיע מציאתו ומקומו וכמו שלא יוכל לצפון שמן אשר ימושהו ידו כי ימינו יקרא לאנשים שיש לו שמן מפני רושם השמן שיש בו:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"צופניה צפן רוח ושמן ימינו יקרא", וכבר באר כי רוח צפון תחולל גשם, שרוח הצפון באדים בצאתו יחולל הגשם, ובעת שהוא צפון באדים לא יהיה הגשם, אבל אם רוצה לצפון רוח האשה הזאת לכלוא את הגשם, צפן רוח, כי הרוח רועש וסוער לצאת, "והשמן" שנמצא "על ימינו" שהוכה ממנה במכות, שדרך לרככם בשמן, (כמ"ש ולא חבשו ולא רוככה בשמן) היא "יקרא" ויפרסם ויגנה המצפון:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"צופניה" - החושב להסתיר הדבר בפני הבריות, דומה הוא למסתיר את הרוח לכלוא אותו, כי אז ירעים בקולו נפלאות; וכן בעלת מדינים, כל עוד שירצה להסתיר את הדבר - היא מוספת והולכת.

"ושמן" - כמו המושח עצמו בשמן, אם ירצה להעלים לא יוכל כי ידו הימנית אשר ימשח בה היא תכריז על המשיחה כי היא נותנת ריח לכל הקרב, וכן אי-אפשר להעלים מריבת האשה.

<< · מ"ג משלי · כז · טז · >>