פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דלף טורד ביום סגריר ואשת מדונים [מדינים] נשתוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר וְאֵשֶׁת מדונים [מִדְיָנִים] נִשְׁתָּוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
דֶּ֣לֶף ט֭וֹרֵד בְּי֣וֹם סַגְרִ֑יר
  וְאֵ֥שֶׁת מדונים מִ֝דְיָנִ֗ים נִשְׁתָּוָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"דלף טורד" - גשם הנוטף מן הגג לתוך הבית וטורד את בני הבית

"ביום סגריר" - יום הגשם שהכל נסגרים בבתיהם

"ואשת מדינים נשתוה" - שניהם שוין

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"דלף טורד". הנה כמו שיקשה ביום שיצטרך האדם לעמוד נסגר בביתו מעוצם המטר כשיהיה דולף בביתו עד שלא יוכל להגן עליו מהמטר כן הענין באשת מדינים כי האדם יבטח בבואו לביתו כי שם ינוח לו והיא מטרדת אותו ומכאבת לבו בצד שאין לו תחבולה מהצטער עליה:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"דלף טורד ביום סגריר", הדלף אינו טורד רק ביום סגריר, והוא ביום שיסגרו העבים ע"י שיצא הרוח מן האדם, כמ"ש מוציא רוח מאוצרותיו, אבל "אשת מדנים היא נשתוה" בכל זמן, שטורדת תמיד גם ביום צח:


ביאור המילות

"דלף". מטר הנוטף:

"טורד". יוצא, מטריד בני הבית:

"סגריר". סגירת העבים, וי"מ שבני אדם נסגרים בבתיהם, ולמ"ד הפעל כפול, כמו פרחח, עבטיט:

"נשתוה". בינוני לנקבה והוקל הדגש, שהוא שוה תמיד:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"דלף" - הנה טפטוף המטר לא יטריד בני הבית כי-אם ביום בוא המטר, אשר דרך בני אדם להיות נסגרים בתוך הבית, כי אז יטפטף המטר אל הבית ויטריד בני הבית ממקום למקום, אבל כשאין מטר אין טפטוף ואין טרוד; אבל אשת מדינים נשתוה בכל העתים להטריד את בעלה.

מצודת ציון

"דלף" - ענין טפטוף, כמו (איוב טז): "דלפה עיני".

"טורד" - ענין גרושין, כמו (דניאל ד): "ולך טרדין".

"סגריר" - מלשון סגירה.

"נשתוה" - מלשון השוואה ודמיון.

<< · מ"ג משלי · כז · טו · >>