מ"ג משלי י כ

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק לֵב רְשָׁעִים כִּמְעָט.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כֶּ֣סֶף נִ֭בְחָר לְשׁ֣וֹן צַדִּ֑יק
לֵ֖ב רְשָׁעִ֣ים כִּמְעָֽט׃

רש"י

"כסף נבחר לשון צדיק" - שיודע להוכיח "לב רשעים כמעט" - שאיני שומע לתוכחת צדיק ומדרש רבי תנחומא אומר על עדו הנביא נאמר שקרא על המזבח בבית אל וירבעם אע"פ שיבשה ידו לא קבל תוכחה שנאמר חל נא את פני ה' אלהיך וגו' (מלכים א יג) ולא אלהי ואומר ותשב ידו כבראשונה (שם) עובד ומקטיר לעבודת גלולים ואף בסוף כן

רלב"ג

עריכה

• לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק •

"כסף נבחר". הנה לשון הצדיק הוא כמו הכסף שאין לו סיגים והוא מפני זה חזק הקיום וחזק מההפסד ואולם נפש הרשעים ולבם לא ישאיר כי אם מעט ולא זכר לשון הרשעים כי אינם מוציאים בפה מחשבותם כמו שקדם:

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת דוד

"לשון צדיק" - המוכיח לבני אדם הוא ככסף נבחר; אבל לב הרשעים היא קטנה כשיעור היותר מעט, ר"ל: אין להם לב להבין כי-אם מעט מזעיר.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"כסף נבחר לשון הצדיק", מבואר אצלנו תמיד שהלשון מורם על הדבור הפנימי, ומורה על דברים מעוינים שהתבונן בדרכי הבינה, ולעומת זה השפה מורה על הדבור החיצוני מן השפה ולחוץ, וכבר בארו חכמי הלשון שהלשון מיוחס אל הבינה והפה אל החכמה והשפה אל הדעת והוא מתאים עם דברינו כי הלשון מורה על עניני בינה, והשפה שהיא חיצונית לגמרי מציין שמדבר דברים שרגיל בהם מן השפה ולחוץ וזה לא משכחת רק בעניני דעת, שידע אותם בידיעה ברורה כדברי המוחשות, שמתוך כך ידבר בהם בשפתיו מבלי עיון כלל, והפה הוא אמצעי בין לשון ושפה. ומורה על עניני חכמה שקבל מרבותיו, ואינם מובנים אצלו כעניני תבונה ולא רגילים על שפתיו החיצונים כעניני דעת, והנה "לשון צדיק" הוא מה שהצדיק מתבונן בעניני הצדק ע"י בינתו, הוא דומה "ככסף נבחר" שאין בו סיג כלל, כי כל בינת נבונים יש בו סיג, כי בהכרח יתבונן על כל חלקי הסותר עד שימצא את הראוי, והמותר הוא סיג, אבל הצדיק שהורגל לעשות צדק והוא מתבונן בו ע"י השכל השמושי שהורגל לעשותו בפועל, וכל ענין פרטי שיבא לפניו יבין תיכף ע"י הנסיון איך לעשותו מבלי ספק כלל ותיכף יקלע אל המטרה הראוי והכסף הטהור מבלי סיג, אבל "לב רשעים כמעט", הרשעים שהם רחוקים מן הצדק ולבם שהוא הכח המושל שבהם אינו עומד תמיד על ענין אחד כי פוסח תמיד על מדה אחרת לרוע, עד שלבם דומה כמעט, שאין לו לב וממשלה חלוטה כלל, וכ"ש שא"א לו שיבין דרך הטוב בהחלט כי אין לו דרך מיוחד כלל:

ביאור המילות

(כ-כא) "לשון צדיק, שפתי צדיק", הלשון פנימי מן הפה והשפה, ומורה לרוב על התבונה והשגיון ובא אצלה לשון הגיון ומחשבה כ"פ, ולשוני תהגה צדקך, הוות תחשב לשונך, וכבר בארתי זה במקומות רבות, וכבר גדרו חכמי לב שהלשון יורה על הבינה והפה על החכמה עמ"ש מלאכי (ב' ז'), והשפה מורה על הדעת, שכן בא אצל השפה שם דעת, שפתי דעת (משלי י"ד ד', כ' ט"ו) ועוד שם (ה' ב', ט"ו ז', מלאכי ב' ז', איוב ל"ג ג') ותמצאהו בס' זה במקומות לא חקר.

"לב", שם לב בא לרוב על כח הממשלה אשר בנפש, ותמצאהו במקומות רבים, ומי שמושל כפי חקות החכמה נקרא חכם לב, ומי שחסר לו כח הממשלה נקרא חסר לב:

<< · מ"ג משלי · י · כ · >>