מ"ג משלי יח כ

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מפרי פי איש תשבע בטנו תבואת שפתיו ישבע

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מִפְּרִי פִי אִישׁ תִּשְׂבַּע בִּטְנוֹ תְּבוּאַת שְׂפָתָיו יִשְׂבָּע.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מִפְּרִ֣י פִי־אִ֭ישׁ תִּשְׂבַּ֣ע בִּטְנ֑וֹ
תְּבוּאַ֖ת שְׂפָתָ֣יו יִשְׂבָּֽע׃

רלב"ג

עריכה

• לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק •

מפרי פי - הנה מפרי דברי איש ישבע בטנו אם לטוב אם לרע הנה הוא ישבע פרי שפתיו והמשל כי הדובר רכות ישיב חמה במענ' פיו ויאכל פרי דבריו שיסי' הרע ממנו והדובר קשות יעורר החמה ויביא עליו מהרה הרעה.

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת דוד

"מפרי" - מאמרי פיו תשבע בטנו, ר"ל הגמול כהמפעל, הטובה היא אם רעה.

"תבואת" - האמרים הבאים משפתיו ישבע. וכפל הדבר במ"ש.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"מפרי פי איש תשבע בטנו תבואת שפתיו ישבע", כבר בארנו שהפה מרמז על הדבור בחכמה, והשפה תרמוז על הדעת, החכמה כשידבר אותה בפיו תוציא פריה עד שתשבע בטנו, והתבואה היא הפרי הנגמרת וימליץ על הדעת, שאז ידע חקי החכמה בידיעה ברורה עד יוציאנה בשפתיו שהוא הדבור החיצוני שזה תבואת הפרי, אז ישבע שנית מתבואת הדעת, והנה החכמה והדעת יאכל וישבע, וכשישבע א"צ לאכול עוד, כי הם דברים מקובלים, ואזן חכמים תבקש דעת כנ"ל, וכשיקבל ישבע מאשר קבל ולא יאכל עוד, אבל.

ביאור המילות

(כ-כא) "פי, שפתיו, לשון". מתבאר למעלה (י' י"ג כ') ששפה תרמוז על דעת, ופה על החכמה, ולשון על הבינה, ויש הבדל בין פרי ותבואה. שהתבואה היא הנגמרת (כנ"ל ח' י"ט), כי הדעת הוא גמר הפרי:

<< · מ"ג משלי · יח · כ · >>