, כי בעיניו לרע תחשב.
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(כו-כז-כח) "
גם ענוש לצדיק" וכו', "
חושך אמריו" וכו', "
גם אויל מחריש" וכו'. אמר הנה יש דבר שהוא לפי הנראה "
בלתי טוב וישר" בהנהגה, והוא מה שה' "
מעניש לצדיק", ומה "
שמכה את הנדיבים", שמזה יולד התלונה של צדיק ורע לו, שמה שמעניש הצדיק הוא "
לא טוב", ומה "
שמכה נדיבים" הוא "
על יושר", ר"ל הוא עול בהיושר? משיב ע"ז, מי "
שיודע דעת חושך אמריו" ואינו שואל השאלה הזאת, אחר שיודע ע"פ הדעת שה' משגיח ושמאתו לא תצא עול כי הוא השלם בתכלית השלמות, וא"כ יודע שודאי משפט ה' אמת ולא יחקור ולא יגלה אמריו מהקושיא הזאת, ומי שהוא "
איש תבונה" הוא מבין טעמי ההנהגה הזאת, שהוא לשלם לו איזה חטא שעשה בעוה"ז, להיטיבו באחריתו וכיוצא מהטעמים שנאמרו בזה, והוא "
יקר רוח", שגם ברוחו הפנימי לא תסער השאלה הזאת. אולם "
גם האויל" והמסתפק בכל דבר, אם "
מחריש" ואינו מתפקר בהשאלה הזאת, "
חכם יחשב", שבזה כבר נהג כפי חקי החכמה שלא יוציא שאלות כאלה בפיו, הגם שמסתפק בלבו, ואם "
אוטם שפתיו" לגמרי, עד שגם בדבורו החיצוני לא ימצא איזה פקפוק בכיוצא בזה, "
יחשב נבון", ויחשבו שהגיע למדרגה להתבונן בה בינה, כמ"ש יקר רוח איש תבונה:
ביאור המילות
"
לא טוב, על ישר". על שרשו עול, שהוא עול נגד היושר, וכן פרשתי על משכבכם
(תהלות ג'), על אנשים
(איוב ל"ג כ"ז) וכן לקמן
(כ"ט ה') ולא טוב הוא הפך הנהגת החכמה, ועל יושר הוא נגד חקי הבינה, כי טוב ורע הוא בחכמה, ועול ויושר הוא בבינה, כי הנדיב מפורסם אצל העם יותר מן הצדיק וכולם מבינים שהוא נגד היושר והצדיק נודע צדקתו לה' וענשו לא טוב נגד חקי החכמה:
