מ"ג משלי יז כד


<< · מ"ג משלי · יז · כד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
את פני מבין חכמה ועיני כסיל בקצה ארץ

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֶת פְּנֵי מֵבִין חָכְמָה וְעֵינֵי כְסִיל בִּקְצֵה אָרֶץ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֶת־פְּנֵ֣י מֵבִ֣ין חׇכְמָ֑ה
  וְעֵינֵ֥י כְ֝סִ֗יל בִּקְצֵה־אָֽרֶץ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"את פני מבין חכמה" - החכמה לפני מבין היא.

"ועיני כסיל בקצה ארץ" - לומר: "אין החכמה מצויה לפני, כי רחוקה היא ממני. איך אוכל לשנות סדר נזיקין שהוא ל' פרקים? מסכת כלים ל' פרקים? מסכת שבת כ"ד פרקים?".

אבל לחכם הוא דבר קל: היום שונה שני פרקים ומחר שנים, ואומר: "כך עשו אותן שהיו לפני מעולם!"

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"את פני מבין חכמה". הנה המבין ימצא את פניו חכמה כי כל מה שירגיש אותו מהדברים הנמצאים ימצא חכמה נפלאה כשיחקור למה שהוא על מה שהוא עליו ואולם הכסיל כשיבקש החכמה הנה עיניו בקצה הארץ לחשבו כי שם לבד תמצא לו ולזאת הסבה יתעצל בבקשתה:  

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"את פני" - החכמה מצויה לפני המבין, כי ילמד מכל אדם.

אבל "הכסיל", ישוטטו "עיניו בקצה הארץ", כי יחשוב אין מי במקומו ללמוד ממנו, כי אם מהחכמים היושבים ממרחק.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"את פני מבין חכמה, ועיני כסיל בקצה ארץ", דרכי החכמה הם קרובים לטבע נפש האדם כל זמן שלא התגאלה בתאוות העולם הזה ובפיתויי יצר הלב המתנגדים לדרכי החכמה, וכל מֵבִין יראה שהחכמה עומדת את פניו, וחקוקה בפני נפשו, שהיא צורתה האלהית, כמראות הצובאות הפנים לפנים, וכשיסתכל בפני נפשו וצורתה האמתיית, ימצא צורת החכמה חקוקה עליה.

רק הכסיל, שנפשו התגאלה בתאוות, אשר העלו חלודה על פניה ונמחקו רושמי החכמה מצורתה, כמראָה מגואלת בטיט ורפש שאין הצורות ניכרים בה, הוא מחפש את החכמה בקצה ארץ, כאילו הוא דבר רחוק מטבע נפשו הרחק רב ומתנגדת לטבעו, ושלפי דעתו מצטרך ללכת דרך רחוקה ביגיעות רבות עד ימצא אותה.

 

הגאון מווילנה

לפירוש "הגאון מווילנה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"את פני מבין חכמה, ועיני כסיל בקצה ארץ" כלומר, המבין אינו רואה לקפוץ, אלא מבין מה שלפניו, אבל הכסיל, עיניו לקצוי ארץ - בעת יתחיל ללמוד, עיניו ייחלו לסיים הש"ס או המסכת.

והעניין: שבעולם יש שלושה דברים: טוב, ערֵב, ומועיל.

  • 'ערֵב' הוא בתענוגי עולם הזה הערבים לגוף.

וטוב ומועיל הם שניהם כאחד טובים, אך החילוק:

  • שה'מועיל' הוא מועיל לאחר זמן, ועתה, בעת שאוכל זה, אינו טוב לו, כמו רפואה, שהיא מרה לו בעת שייקחנה, ואחר-כך תועיל לו.
  • ו'טוב', שבשעת מעשה הוא טוב גם כן.

וכן בענייני עולם הבא:

  • 'ערב' הוא הלומד כדי שיקראוהו רב.
  • ו'מועיל' הוא העוסק בתורה כדי לידע כל דין לאמיתו. וזה הלומד, אין טוב לו בשעת עסקו, אלא אחר כך, כשיידע הדין.
  • 'טוב' הוא הלומד כדי לקיים מצוות בוראו יתברך, טוב לו גם כן בעת שלומד, עושה מצוות הבורא יתברך במה שלומד.

וזה שנאמר: (קהלת ח טו): "אין טוב לאדם", פירוש, הטוב אינו באדם "שיאכל ושתה", אלא שיעסוק בתורה ובמצוות, "והראה את נפשו טוב בעמלו", פירוש, אלא אם כן הוא מראה לנפשו, שיהיה טוב לו "בעמלו", בעמל עצמו. דהיינו, שתהיה כוונתו לקיים מצות ה' יתברך, ואז טוב לו גם כן, אף בעת עמלו.

וזה שנאמר:

  • "את פני מבין חכמה", שהמבין רואה את החכמה שלפניו ונהנה ממנה, מפני שכוונתו לקיים מצוות בוראו, אבל
  • "עיני כסיל", שלומד כדי לידע הדינים, עיניו על "קצוי ארץ", שאינו נהנה עד שילמד ויגמור מה שליבו חפץ.

-

<< · מ"ג משלי · יז · כד · >>