פתיחת התפריט הראשי


פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יז ה): "לועג לרש חרף עושהו" - "רש" הוא מיום היוולדו, כי כן חייבה גזירת ה' שייוולד במזל שיהיה עני, והלועג עליו הוא "מחרף עושהו", כלומר לעושה הרש.

"ושמח לאיד" - הוא על מי שהיה עשיר ובא עליו איד, והוא שמח, לזה גם הוא "לא יינקה" מלהישבר. ולא אמר כאן "חרף עושהו", כי זהו מחמת עוונותיו בא עליו האיד, וזה על ידי עצמו, כמו שנאמר (משלי יד לב): "ברעתו יידחה רשע", (משלי יג כא): "חטאים תרדף רעה", ואמר שגם הלועג על זה לא יינקה.

ועל אלו השניים אמר (קהלת א טו): "מעוות לא יוכל לתקון, וחסרון לא יוכל להמנות":

  • "מעוות" הוא שהיה עשיר ובא אידו ועיוותו, "לא יוכל לתקון";
  • "וחסרון" הוא הרש מעודו עד היום, "לא יוכל להימנות".

וכן בתורה, יש גם כן שניים הנ"ל:

  • רש הוא עם הארץ מתחילתו, מחסרון שכלו, והלועג עליו חרף עושהו, שכן עשהו;
  • ושמח לאיד הוא ששמח למי שנכשל בדבר הלכה, או זקן ששכח תלמודו, לא יינקה. (ראו ביאור:התלמיד ששמח יותר מדי)

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עיקש לב" - מי שיש לו לב עיקש ועקום וסר מדרך טוב, והוא עשיית המצוות עשה, "לא ימצא" בו "טוב", כמו שנאמר (ירמיהו ה כה): "חטאותיכם מנעו הטוב מכם". חטא הוא שאינו עושה מצוות, והוא מלשון חיסרון, כמו שפירשנו למעלה, ולכן נחסר ממנו הטוב, אבל גם רע אין בו.

אבל "ונהפך בלשונו", והוא איש תהפוכות, שעושה רע בדיבורו, הוא "יפול ברעה" שעושה.

הערה: ראו הגאון מווילנה על משלי יא כ, שם פירש שעיקש לב הוא מי ש"אינו שב בתשובה, הוא תועבת ה'.

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את פני מבין חכמה, ועיני כסיל בקצה ארץ" כלומר, המבין אינו רואה לקפוץ, אלא מבין מה שלפניו, אבל הכסיל, עיניו לקצוי ארץ - בעת יתחיל ללמוד, עיניו ייחלו לסיים הש"ס או המסכת.

והעניין: שבעולם יש שלושה דברים: טוב, ערֵב, ומועיל.

  • 'ערֵב' הוא בתענוגי עולם הזה הערבים לגוף.

וטוב ומועיל הם שניהם כאחד טובים, אך החילוק:

  • שה'מועיל' הוא מועיל לאחר זמן, ועתה, בעת שאוכל זה, אינו טוב לו, כמו רפואה, שהיא מרה לו בעת שייקחנה, ואחר-כך תועיל לו.
  • ו'טוב', שבשעת מעשה הוא טוב גם כן.

וכן בענייני עולם הבא:

  • 'ערב' הוא הלומד כדי שיקראוהו רב.
  • ו'מועיל' הוא העוסק בתורה כדי לידע כל דין לאמיתו. וזה הלומד, אין טוב לו בשעת עסקו, אלא אחר כך, כשיידע הדין.
  • 'טוב' הוא הלומד כדי לקיים מצוות בוראו יתברך, טוב לו גם כן בעת שלומד, עושה מצוות הבורא יתברך במה שלומד.

וזה שנאמר: (קהלת ח טו): "אין טוב לאדם", פירוש, הטוב אינו באדם "שיאכל ושתה", אלא שיעסוק בתורה ובמצוות, "והראה את נפשו טוב בעמלו", פירוש, אלא אם כן הוא מראה לנפשו, שיהיה טוב לו "בעמלו", בעמל עצמו. דהיינו, שתהיה כוונתו לקיים מצות ה' יתברך, ואז טוב לו גם כן, אף בעת עמלו.

וזה שנאמר:

  • "את פני מבין חכמה", שהמבין רואה את החכמה שלפניו ונהנה ממנה, מפני שכוונתו לקיים מצוות בוראו, אבל
  • "עיני כסיל", שלומד כדי לידע הדינים, עיניו על "קצוי ארץ", שאינו נהנה עד שילמד ויגמור מה שליבו חפץ.

-