פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ילד כסיל לתוגה לו ולא ישמח אבי נבל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יֹלֵד כְּסִיל לְתוּגָה לוֹ וְלֹא יִשְׂמַח אֲבִי נָבָל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יֹלֵ֣ד כְּ֭סִיל לְת֣וּגָה ל֑וֹ
  וְלֹא־יִ֝שְׂמַ֗ח אֲבִ֣י נָבָֽל׃


רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יולד כסיל". הנה האיש המוליד כסיל יולד אותו לרעה לו כי יגדל יגונו בו מצד חסרון דעתו ורוע עניניו ולא ישמח האיש הנבל העושה נבלות או הדבר:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יולד כסיל לתוגה לו", הכסיל הוא לפעמים בעל חכמה יתירה, רק שתאותו גוברת עליו ומעורת עיניו ותוליכהו שולל, ויש כסיל מלידה שנולד בעל תאוה בטבעו, ויש כסיל ע"י הרגל ולימוד, והנה כעס לאביו בן כסיל, ובכ"ז אם אין הכסילות טבעי הגם שלא ישמח בו, לא ימלא יגון, כי מקוה שיתחנך לדרך הטוב ויעזוב את הכסילות, אבל אם "יולד כסיל" מצד הלידה שהוא כסיל טבעי, הוא "לתוגה לו", כי אין תקוה.

"ולא ישמח אבי נבל", הנבל שהוא הפך הנדיב הוא לרוב ע"פ הרגל, ויש שאביו הנבל מלמדהו ומחנכהו להיות נבל כמהו ושמח בזה, אבל "לא ישמח אבי נבל", שלבסוף לא ישמח בזה כי באחרית יודע לו ששמחתו תוגה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לתוגה לו" - ילד דבר להיות לו לתוגה.

מצודת ציון

"לתוגה" - מלשון יגון.

<< · מ"ג משלי · יז · כא · >>