פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּלֵ֣ב נָ֭בוֹן תָּנ֣וּחַ חׇכְמָ֑ה
  וּבְקֶ֥רֶב כְּ֝סִילִ֗ים תִּוָּדֵֽעַ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בלב נבון תנוח חכמה" - תשכון ותשקוט בנחת לשון מנוחה ומרגוע

"ובקרב כסילים תודע" - מעט חכמה שבלבו מכריזה איסתרא בלגינא קיש קיש קריא

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בלב נבון תנוח חכמה". הנה בלב נבון תנוח החכמה ולא יפול להם ספק בה אחר הגעתה כי הם יודעים אותה בסבותיה ואמנם בקרב הכסילים תצטרך להתודע להם כי הם לחסרונם אינם מכירים כשהגיע האמת בדבר שכבר הגיע:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בלב נבון תנוח חכמה", יש הבדל בין החכם ובין הנבון החכם קבל חקי החכמה מרבותיו ואינו מבין טעמם, וכאשר תבא חכמה בלבו וישמור חקיה הנה בבוא גם ציורי התאוה והכסילות המתנגדים לחקי החכמה, תעמוד בלבו (שהוא הכח המושל שבו) מלחמה כבדה, והחכמה אשר בלבו יש לה מלחמה פנימית עם ציורי הלב הרעים ואין לה מנוחה, אבל הנבון זה המבין דבר מתוך דבר, והוא מבין חקי החכמה בתבונתו, ומבין במה להכניע יצרי לב החולקים עליה, וזרועות השכל והבינה יעמדו למגן לה, "ותנוח החכמה", ר"ל י"ל מנוחה מאויביה, אבל "הכסילים" שבם תגבר התאוה והיצר ויגרשו החכמה מן הלב לא תמצא בלבם, "רק תודע בקרבם" שישתמשו בה לרוע ולילך הפך מדרך החכמה, וכבר בארתי שהכסיל אינו אויל או פתי, כי הוא יודע חקי החכמה ונמצאים בקרבו, רק לא בלבו כי בלבו תשתרר התאוה והיצר ויגרשו את החכמה מלמשול בכחותיה:

ביאור המילות

"בלב, ובקרב", הלב מציין הכח המושל, שהחכמה תמשול שם ותעש חיל, ובקרב מציין שישנה בקרבו לבד, וההבדל בין נבון וחכם וגדר הכסיל התבאר בכל הספר:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"תנוח" - תמצא מנוחה, ולא יודיענה למי שאינו ראוי לה.

"ובקרב" - מעט החכמה אשר היא בקרב הכסילים תודע לכל, כי מכריזה ברבים; איסתרא בלגינא קיש קיש קריא.

<< · מ"ג משלי · יד · לג · >>