מ"ג משלי יד ד


<< · מ"ג משלי · יד · ד · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
באין אלפים אבוס בר ורב תבואות בכח שור

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּאֵין אֲלָפִים אֵבוּס בָּר וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּאֵ֣ין אֲ֭לָפִים אֵב֣וּס בָּ֑ר
  וְרׇב־תְּ֝בוּא֗וֹת בְּכֹ֣חַ שֽׁוֹר׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"באין אלפים אבוס בר" - באין שוורים האבוס ריקם שאפילו תבן אין מצוי בבית "בר" - נקי וריקם כלומר במקום שאין תלמידי חכמים אין הוראה נמצאת כהלכה

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"באין אלפים". הנה יקרה שממציאות הדברים ומהפקדו ימשך דבר אחר בעינו וזה כשלא ימצאו שורים ימצאו אוצרות התבואה שאוכלים השורים מלאים בר והנה מפני המצאם ימצאו רב תבואות כי רב תבואות בכח שור ואפשר שירצה בזה והוא יותר נכון כאשר לא היו שורים של פטם שמפטמים אותם באבוס בר הנה אז יהיו רב תבואות בכח שור והעיר בזה כי הנפש החמרית כאשר לא ישתמשו בה בעבודת השכל היא תאכל פרי תבואתו ותשחיתהו בהשתמשו בהכנתו להתחכם בהגעת תאות החומר ואם ישמשו בה לעבודת השכל יגיעו בכחה רב תבואות בענינים העיוניים:  

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"אלפים" - שורים, כמו (דברים ז): "שגר אלפיך".

"אבוס" - אוצר התבואה, כמו (ירמיהו נ): "פתחו מאבוסיה".

"בר" - ברור ונקי. 

מצודת דוד

"באין אלפים" - בהעדר הבקר יהיה אוצר התבואה ברור ונקי, ר"ל: במקום שאין תלמידי-חכמים, אין הוראה מצויה.

"ורב" - הרבה תבואות באה ע"י כח השור כי יחרוש בשדה, ר"ל: המקבל עליו עול תורה כשור לעול, ימצא על ידו תורה הרבה.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"באין אלפים אבוס בר", האלפים הם השורים המלומדים לחרוש ולעבוד את האדמה, וכשמלמדים השור לחרוש שאז נקרא אלוף (מלשון למוד ומורגל) א"צ להעמיד אותו באבוס לפטמו, כי ירעה בנאות דשא והוא נותן תבואה בכחו, כי "רב תבואות בכח שור", אבל "באין אלפים", אם לא למדו השורים לעבוד את האדמה שאז יעמידו אותם באבוס להשמינם ולפטמם לא לבד שאינם מרבים תבואות, הם מחסרים כי יאכלו הבר באבוס, והוא משל ומליצה על הנ"ל שהאדם צריך להיות כשור לעול וכחמור למשא, וצריך להיות אלוף ומלומד לחרוש על חלקת החכמה ובשדה התבונה והדעת, ואז יוציא רב תבואות, שהוא תבואות הנפש ופרי השכל, שהנפשות אינם בני עבודה רק הגופים הם הבהמות שילמדו אותם לעבוד בעבודת ה' ובגן עדן העליון ולהוציא רב תבואות בכח שור המלומד ומסובל, כמ"ש אלופנו מסובלים, אבל מי שאינו אלוף ומלומד שהוא האויל החולק על החכמה ולא למד ארחותיה, אינו עובד אדמתו, רק מבלה את בר החכמה בעמדו על האבוס להשמן ולהתפטם מתענוגי עוה"ז, ומלבד שאינו מועיל עוד מזיק ומכלה לתבואת קדש:

ביאור המילות

"אלפים", השורים המלומדים לחרוש, שגר אלפיך, ומלת באין נמשך לשתים, אין אבוס בר, לא נמצא בר באבוס, ואבוס נקרא מקום שמעמידים הבהמוות לפטמם (ישעיה א' ג'):
 

<< · מ"ג משלי · יד · ד · >>