פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בפי אויל חטר גאוה ושפתי חכמים תשמורם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּפִי אֱוִיל חֹטֶר גַּאֲוָה וְשִׂפְתֵי חֲכָמִים תִּשְׁמוּרֵם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּֽפִי־אֱ֭וִיל חֹ֣טֶר גַּאֲוָ֑ה
  וְשִׂפְתֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים תִּשְׁמוּרֵֽם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בפי אויל חוטר גאוה" - מקל של גאוה כגון פרעה שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה)

"תשמורם" - כמו תשמרם תשמור את החכמים

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בפי אויל". הנה בפי אויל מטה גאוה להשחיתו וההפך בדרכי החכמים כי הם באופן מהשפלות ופיוס לאנשים שישמרום מכל רע:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בפי אויל", האויל הוא המסתפק בחקי החכמה והנה חקי החכמה אין עליהם מופת ולא ידעו ע"י שכל האדם רק מה' המה, ומי שאינו מתגאה ולא יהרוס לעבור את גבול שכלו שיאמר שבשכלו יוכל להשיג את הכל, הוא יכנע לחקי החכמה הנתונים מאת האלהים ויאמין בם ולא יחלוק עליהם, רק "האויל בפיו חוטר גאוה" פיו המדבר תהפוכות הפך דרך החכמה, כאילו האולת שלו היא החכמה, הוא מסבת גאותו, וגאותו בולטת מפיו כחטוטרת היוצא מן האילן, אבל שפתי חכמים, השפתים מציירים הדבור החיצוני, ויבואו אצל חכמים כשידברו דברי החכמה בשפתים שמרמזים על הדעת ר"ל ששבו אצלם לדעת, שע"י שמאמינים בחקי החכמה הם אצלם כדברים הנודעים בדעת, זה תשמורם מן הגאוה, כי יכנעו אל החכמה העליונה ויאמינו בה, כי ה' יתן חכמה:

ביאור המילות

"בפי, ושפתי". כבר התבאר (למעלה י' כ'), שפה מרמז על החכמה ושפה מרמז על הדעת, וכבר התבאר (א' ג') שיצוייר שיבא בחכמה לכלל דעת על ידי שיקבל חקיה באמונת הלב ובענוה, וזה שפתי חכמים:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"חוטר גאוה" - גאוה זקופה כמקל.

"תשמורם" - מלדבר גאות.

מצודת ציון

"חוטר" - מטה, כמו (ישעיהו יא): "ויצא חוטר מגזע ישי".

<< · מ"ג משלי · יד · ג · >>