פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ מִמְּתַכַּבֵּד וַחֲסַר לָחֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
ט֣וֹב נִ֭קְלֶה וְעֶ֣בֶד ל֑וֹ
  מִ֝מִּתְכַּבֵּ֗ד וַחֲסַר־לָֽחֶם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"טוב נקלה" - בעיניו ונעשה עבד לעצמו

"ממתכבד" - בעיניו ואומר גנאי הוא לי לעמול במלאכה שאני מבני אדם גדולים וסופו להיות חסר לחם

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"טוב נקלה". טוב מי שהוא נקלה ועבד לעצמו לעשות עבודותיו בבית ובשדה כדי שישיג טרפו ממי שהוא מתכבד ורוצה שיעבדוהו אחרים והוא חסר לחם כי הקלון אל הראשון סופו לכבוד והכבוד אל השני סופו לקלון:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם", באשר בין אותות הכבוד המוסכמים בין העם הוא שלא יעשה מלאכה בעצמו כי זה נחשב לקלון ופחיתות הכבוד, הגם שיצויר שע"י שיבחר בכבוד ולא יעשה מלאכה יהיה חסר לחם, למד דעת כי אין זה מן החכמה, הוא רק מתכבד (ור"ל נראה מתכבד ואינו כן כי זה גדר ההתפעל), והוא "חסר לחם", שזה קלון אמתי שהוא אין לו עבד שיעבוד עבודתו. אבל הנראה "נקלה" ע"י שעובד לעצמו הוא י"ל כבוד באמת, "כי י"ל עבד" כי הוא עצמו עובד לעצמו, וישבע לחם. ובדרך המשל המתכבד ובוש מללמוד הוא חסר לחמה של תורה, והנקלה הוא עבד לעצמו היינו לנשמתו:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"טוב" - יותר טוב למי שנוהג קלות בעצמו והוא עבד לעצמו לעשות מלאכתו להתפרנס בה, ממי שמחזיק עצמו למכובד ובוש הוא לעבוד עבודתו ובעבור זה יחסר לחמו.

<< · מ"ג משלי · יב · ט · >>