פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל עֲטֶ֣רֶת בַּעְלָ֑הּ
  וּכְרָקָ֖ב בְּעַצְמוֹתָ֣יו מְבִישָֽׁה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכרקב" - תולעת הנכנס תוך העצמות וטוחן אותם כן אשה מבישה ורעה שמעשיה בושים

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אשת חיל". הנה האשה הזריזה במעשיה היא עטרת בעלה ואולם האשה המתעצלת במעשיה היא משחתת אותו והיא לו כמו הרקב בעצמותיו שיבלו אותם והנה רמז בזה אל האשה המשרתת השכל בשתכין לו מהמוחשות מה שיצטרך לו בחקירותיו ואם לא תהיה נשמעת לו אך תתרשל מזה והיא מתאחרת ובוששת הנה היא לו כרקב בעצמותיו כי היא תמנע ממנו השלימות:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה", העטרת הוא לבוש וחוץ מגוף האדם, וישימה על ראשו, והוא אות המעלה והכבוד, כן אשת חיל חוץ ממה שהיא מחזקת עצמותיו היא עטרה לראשו, יתהלל בה ועל ידה לפני רבים עמים כמ"ש נודע בשערים בעלה, והמבישה היא העצלה במעשיה, לא לבד שאינה לכבוד לו כי אדרבה יסתיר אותה והיא כרקב בעצמותיו, כי האשה היא עצם מעצמיו, והוא דומה כמו שחלק ממנו נרקב, כי מחצית גופו השנית שהיא אשתו מעלה רקב וירקיב גם את חלקו:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"עטרת בעלה" - ר"ל בעלה מתפאר במעשיה.

"מבישה" - האשה שנמצא בה כל דבר בושה היא לבעלה כרקבון בעצמותיו.

<< · מ"ג משלי · יב · ד · >>