פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שחר טוב יבקש רצון ודרש רעה תבואנו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שֹׁ֣חֵֽר ט֭וֹב יְבַקֵּ֣שׁ רָצ֑וֹן
  וְדֹרֵ֖שׁ רָעָ֣ה תְבוֹאֶֽנּוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שוחר טוב" - החפץ להדריך את הבריות בדרך טובה ומוכיח ומיסר אותם

"יבקש רצון" - הוא חפץ שיהיה הקב"ה רוצה בם ומתפיי' עמם רצון אפיימינ"ט בלע"ז (כט)

"עוכר ביתו ינחל רוח" - אדם עצל שינחל רוח תמיד ואינו יגע בתורה ולא במלאכה סוף עוכר את בני ביתו שאין להם מה לאכול

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שוחר טוב". מי שהוא טוב ודורש אותו הוא רצון השם יתברך שיגיע לו כי השם יתברך עשה את האדם בתאר שיבקש אל הטובות ולזה יגיע לו בלא ספק התכלית שכוון אליו:

"ודורש". ומבקש לעשות רע יבואנו והוא שכבר יבא לו הרע בהפך מה שכיון כי הוא כיון הרע לזולתו ויבא לעצמו ברשתו אשר טמן לזולתו ילכד:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שוחר טוב", מלמד לנו כי טבע האדם נוטה יותר אל הרע מאל הטוב, כי הציורים הרעים נטועים בנפש האדם מימי הילדות, וכחות החומר נשמעות יותר אל החושים ואל התאות, לכן אמר "שוחר טוב, ודורש רעה", כי הטוב צריך לשחור, שפעל שחר היא הבקשה היתירה שמבקשים בכל בקר בעלות השחר, משא"כ הרעה די בדרישה, והנה "השחר טוב" צריך "לבקש" תחלה "רצון", שכחותיו ירצו בטוב, כי אין הרצון בטוב נטוע בכחות הנפש מעצמו רק צריך לבקשם, ולעדור במעמקי הנפש עד יוציא הרצון מתעלומותיה, משא"כ "הדורש רעה תבואנו" מעצמו, וא"צ לבקש רצון כי החומר והתאוות מוכנים אל הרע, "וגם אמר יבקש" מענין בקשה הנרדף עם התפלה שצריך לבקש עזר מה' והבא לטהר מסייעין אותו וצריך לבקש רצון מה', אבל הדורש רעה תבואנו מעצמו, כי הבא לטמא פותחין לו:


ביאור המילות

"שחר, ודרש". השוחר הוא יותר מן הדורש, שמשחר בכל בוקר בעלות השחר:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"שוחר טוב" - הדורש אחר טובות בני אדם וחפץ בהם, יבקש בזה רצון מה', כי על-ידי-זה ירוצה לו.

"ודורש" - אבל הדורש אחר רעות בני אדם, ובה הוא חפץ, אזי הרעה ההיא תבוא עליו.

מצודת ציון

"שוחר" - ענין דרישה, כמו (תהלים עח): "ושחרו אל".

<< · מ"ג משלי · יא · כז · >>